בג"ץ 815/09 רופאים למען זכויות אדם נ. השר לביטחון פנים

לפניי בקשה מטעם עותרת 1 (להלן – העותרת) לפטור מתשלום אגרה בהליך שבכותרת.

1.

בעתירה נדרשים המשיבים לקבוע הסדרים להפרדה בין אסירים מעשנים לבין אסירים שאינם מעשנים, השוהים במתקני שירות בתי הסוהר. בבקשה לפניי טוענת העותרת כי היא פועלת למען קידום זכויות אדם בכלל והזכות לבריאות בפרט, על בסיס התנדבותי וללא גביית תשלום. נטען כי החיוב באגרה ייגרע ממשאביה המוגבלים ויפגע ביכולתה להמשיך ולהעניק סיוע לפונים אלה. העותרת מציינת כי היא פועלת בעזרת תקציב המתבסס על תרומות, אינה נסמכת על תקציב כלשהו מטעם המדינה ומיוצגת בהליך זה ללא תשלום על ידי התוכנית הקלינית לצדק סביבתי של הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל-אביב. העותרת מדגישה כי היא משמשת פה לאוכלוסיות מוחלשות וכי סביר להניח כי לו פנו אותם אסירים עבורם היא פועלת בעצמם לבית המשפט, היו זוכים לפטור מאגרה בשל מצבם. בהקשר לפטור מאגרה טוענת העותרת כי קריאת פרשנית של תקנה 20 לתקנות בתי המשפט (אגרות) התשס"ז-2007 (להלן – התקנות) מלמדת כי המחוקק ביקש לראות במספר לא מועט של פניות לערכאות כעניינים בעלי מטרה ציבורית המצדיקה פטור מאגרה. מאחר שגם העתירה שבכותרת היא בעלת מטרה וחשיבות ציבורית מן המעלה הראשונה, העותרת מבקשת לפטור גם אותה מתשלום אגרה.

2.

אין בידי להיעתר לבקשה. הבקשה לפטור מבוססת על טענות כלליות בדבר פעילותה הברוכה של העותרת ובדבר חשיבותה הציבורית של העתירה. כפי שציינתי בעבר, בהחלטתי בבג"ץ 7231/07, נוכח ההסדרים החקוקים בעניין אגרות, באלה אין די כדי לבסס פטור מאגרה. נקודת המוצא הינה כי הגשת הליך לבית משפט טעונה תשלום אגרה (תקנה 2 לתקנות). לפי סעיף 1 לחוק יסוד: משק המדינה, אין לפטור מאגרה או להפחית מסכומה אלא בחוק או על פיו. לא נטען בפני כי עניינם של העותרים נופל לגדר אחת מהוראות הפטור הספציפיות שבתקנות, כגון בעל דין הפטור מאגרה (תקנה 19) או עניין הפטור מאגרה (תקנה 20). נראה כי אין בכוחה של פרשנות ליברלית לכלול את העתירה במסגרת תקנה 20.

3.

על פי הוראת הפטור הכללית שבתקנות, רשאי בית המשפט לפטור מבקש מתשלום האגרה אם "ראה בית המשפט שאין ביכולתו של המבקש לשלם את האגרה" (תקנה 14(ג) לתקנות). עיון בתקנות מעלה, איפוא, כי עצם היותם של הפונים לבית המשפט גופים הפועלים ללא כוונת רווח ומספקים בהתנדבות שירותים חיוניים, כמו גם היותם גופים הנתמכים על ידי תרומות ללא תמיכה ממשלתית, אין בה כדי לפטור אותם מתשלום אגרה. גם עצם היותה של העתירה "עתירה ציבורית", אין בה כדי להביא לפטור מתשלום אגרה (השוו, בג"ץ 2753/07 עמותת הרצליה למען תושביה נ' ראובן ריבלין (לא פורסם, 28.5.2007); בג"ץ 5270/07 תנועת גיל הזהב נ' ראש הממשלה (לא פורסם, 17.9.2007)). גם הטענה כי תשלום האגרה יגרע מהמשאבים המוגבלים של העותר אינה מקימה עילה לפטור מאגרה, ונראה כי אין היא מיוחדת עותר כלשהו.

4.

נמצא, כי גם לגבי מתדיינים מסוגה של העותרת יש לבחון בקשה לפטור מאגרה על פי איזון האינטרסים הקבוע בתקנות, לפיו אחד התנאים למתן פטור מאגרה הינו חוסר יכולת כלכלית. לכן על מבקש הפטור - ובכלל זה עמותות וארגונים מסוגם של העותרים - מוטל הנטל להוכיח כי אין ביכולתו לשלם את האגרה (ראו, ע"א 8615/06 עמותת איגוד טניס השולחן בישראל נ' רשם העמותות (לא פורסם, 12.8.07)). בבקשה לפניי לא נטענה - וממילא לא הוכחה - טענה בדבר חוסר יכולת של העותרת לעמוד בתשלום האגרה. לבקשה לא צורפה כל אסמכתא בדבר מצבה הכלכלי של העותרת, כגון דוחות כספיים ודפי חשבון בנק. במצב דברים זה, אין מנוס מדחיית הבקשה.

הבקשה נדחית. האגרה תשולם תוך 10 ימים מעת המצאת החלטה זו, ולא - יימחק ההליך ללא צורך במתן הודעה נוספת.