החלטה2 עמודיםנכלל בחיפוש

בג"ץ 8217/18 עומר אבו רקייק נ. רשות מקרקעי ישראל

ניתן ביום

בקצרה

מקרקעין · פינוי מקרקעי ציבור ללא זכות מוכרתעתירה לבג"ץ למתן צו על תנאי וצו ביניים נגד צו לסילוק יד ולפינוי מקרקעי ציבור

כיסוי התקציר אינו ידוע: בכרטיס זה לא תועד אם גוף המסמך וסיום ההכרעה נכללו במלואם. יש לעיין במקור המלא.

העתירה נגד צו לפינוי מבנה מקרקעי ציבור נדחתה על הסף. בג"ץ קבע שהעותר למעשה משיג על החלטות הערכאות הדיוניות, ולא ניתן לעקוף סדרי הדין בטענות מנהליות חדשות שלא הועלו שם. העותר יכל היה להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי.

העובדות

צו לסילוק יד ולפינוי מקרקעי ציבור הוצא לגבי מבנה המשמש למגורים לטענת העותר. בקשה לביטולו נדחתה בבית משפט השלום מטעמי היעדר ראשית ראיה לזכות והאיחור בהגשה, ובקשת רשות הערעור לבית המשפט המחוזי נדחתה אף היא. העותר עתר לבג"ץ והעלה טענות מנהליות בדבר מדיניות האכיפה של רמ"י.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם ניתן להעלות בעתירה לבג"ץ טענות מנהליות שלא הועלו בערכאות הדיוניות כדי להשיג על צו פינוי שנדון בשתי ערכאות?

הלכות

  1. 1

    בית המשפט הגבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על פסקי הדין שניתנו בערכאות הדיוניות, ואין לאפשר עקיפת סדרי הדין באמצעות עתירה לבג"ץ.

    ״אין בית משפט הגבוה לצדק יושב כערכאת ערעור על פסקי הדין שניתנו בערכאות הדיוניות״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • צו לסילוק יד
  • מקרקעי ציבור
  • פינוי
  • עתירה לבג"ץ
  • ערכאת ערעור
  • רשות ערעור
  • סדרי דין
  • הגינות מנהלית

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

בג"ץ

8217/18

לפני:

כבוד השופט מ' מזוז

כבוד השופט ד' מינץ

כבוד השופט א' שטיין

העותר:

עומר אבו רקייק

נ

ג

ד

המשיבות:

1.רשות מקרקעי ישראל

2.הרשות להתיישבות הבדואים בנגב

3.המועצה המקומית תל שבע

עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים

בשם העותר:

עו"ד מוחמד מסאבחה

פסק-דין

השופט ד' מינץ:

עניינה של העתירה בצו לסילוק יד ולפינוי מקרקעי ציבור לפי חוק מקרקעי ציבור (פינוי קרקע), התשמ"א-1981 (להלן: חוק מקרקעי ציבור ) שהוציאה משיבה 1 (להלן: רמ"י ) לגבי מבנה אשר משמש לטענת העותר אותו ואת בני משפחתו למגורים.

1.

בתמצית הדברים, בעניין המבנה מושא העתירה, ביום 15.8.2018 הוצא צו לסילוק יד ולפינוי מקרקעי ציבור, לפי סעיף 4 לחוק מקרקעי ציבור. העותר פנה ביום 18.10.2018 לבית משפט השלום בבאר שבע בבקשה לביטול הצו. בקשתו נדחתה בהחלטה מיום 19.10.2018, בין היתר מהטעם שהעותר לא הצביע על ראשית ראיה לקיומה של זכות מוכרת במקרקעין כמו גם נוכח האיחור בהגשת הבקשה ( ה"פ

44860-10-18, כב' השופט י' דנינו ). בקשת רשות ערעור שהגיש העותר לבית המשפט המחוזי בבאר שבע – נדחתה אף היא ביום 15.11.2018 (רע"א 32030-11-18, כב' השופט י' פרסקי ).

2.

מכאן העתירה שלפנינו. במסגרת העתירה, מלבד טענת העותר כי אין לפנותו ואת בני משפחתו מהמקרקעין המצויים בבעלות המדינה, העלה העותר טענות שונות במישור המנהלי בעניין אופן פעולתן של הרשויות כלפיו וכלפי תושבי הפזורה הבדואית בכלל. בעיקר נטען כי בהיעדר קריטריונים ברורים, מדיניות האכיפה של רמ"י

לוקה בחוסר סבירות ונעשית בניגוד לחובת ההגינות המנהלית (טענות נוספות בעניין פגיעה בעיקרון השוויון נטענו בקשר ל"חובה לקבוע קריטריונים לחלוקתם של כספים" שאינם ממן העניין). כל זאת, נוכח מצוקת הבניה של תושבי הפזורה הבדואית ונוכח ניסיונות שונים להסדרת פתרון מגורים קבוע עבורם.

3.

דין העתירה להידחות על הסף. עיון בעתירה מלמד כי העותר מבקש, הלכה למעשה, להשיג על הצו שניתן בעניין המבנה מושא העתירה, הפעם בהעלאת טענות במישור המנהלי, לאחר שעניינו נדון בשתי ערכאות שיפוט. אלא שכידוע, אין בית משפט הגבוה לצדק יושב כערכאת ערעור על פסקי הדין שניתנו בערכאות הדיוניות ( בג"ץ 6662/17

קאסם נ' מדינת ישראל - רשות מקרקעין ישראל

(10.9.2017)). העותר יכל היה לבחון הגשת בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי. משלא עשה זאת, אין לאפשר עקיפתם של סדרי הדין באמצעות הגשת עתירה לבג"ץ ולו על ידי העלאת טענות מהתחום המנהלי שלא העלה בערכאות האחרות (ראו גם: בג"ץ 2403/15 אלזיאדנה נ' מדינת ישראל – הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה (8.6.2015)).

אשר על כן, העתירה נדחית על הסף. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.

ניתן

היום, י"ב בכסלו

התשע"ט

(20.11.2018).

ש ו פ ט

ש ו פ ט

ש ו פ ט

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (3 תיקים)

הלכות

  1. 1בית המשפט הגבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על פסקי הדין שניתנו בערכאות הדיוניות, ואין לאפשר עקיפת סדרי הדין באמצעות עתירה לבג"ץ.