בג"ץ 2403/15 אלזיאדנה סעיד נ. מדינת ישראל - הוועדה המחוזית לתכנון ובניה מ

השופט מ' מזוז:

1.

עתירה להורות למשיבים להימנע מביצוע בפועל של צו להריסת בית העותר עד שתקודם תכנית מתאר ביישובו, אשר תאפשר לו להגיש בקשה להיתר בניה. כן מבקש העותר להורות למשיבים להגדיר בנוהל סוגי מבנים נגדם לא תופעל אכיפה, ולפעול בדחיפות למציאת פתרון כולל לבעיות העותר ושכניו בשבט אלזיאדנה, על מנת לאפשר לתושבים מגורים בסיסיים בהתאם להמלצות הועדות הציבוריות שנדרשו לבעיית הפזורה הבדואית. כן נתבקש צו ביניים למניעת הריסת הבית עד לתום הדיון בעתירה.

2.

צו ההריסה מושא העתירה ניתן בהחלטת בית משפט השלום בבאר שבע (כבוד השופט י' דנינו ) מיום 9.12.2014 בצ"ה 4279-04-14. הועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז דרום (המשיבה 1) הגישה לבית המשפט בקשה למתן צו הריסה ללא הרשעה לפי סעיף 212 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: החוק ), לאחר שכשלו כל מאמציה לאתר את בעליו של מבנה שנבנה ללא היתר כדין מערבית לכביש 40 (להלן: המבנה ). לדיון בבקשה התייצב העותר שלפנינו וטען באמצעות בא כוחו, כי לא בנה את המבנה אך הוא משתמש בו, וזאת למעלה מעשר שנים, ולפיכך אין מקום לצו ההריסה מחמת התיישנות. אלא שהעותר בעדותו לא זיהה את תמונת המבנה ואף לא זיהה את חתימתו בתצהיר שהוגש מטעמו, ולפיכך נקבע, כי לא הוכיח זיקתו למבנה. בנוסף, מראיות המשיבה 1 עלה, כי עסקינן במבנה חדש שנבנה בשנת 2011, וכי ייעודם של המקרקעין הוא 'אזור נוף כפרי חקלאי משולב' ואין בנמצא תכנית מפורטת מכוחה ניתן להוציא היתר בניה במקרקעין. בנסיבות אלה קבע בית המשפט כי העותר נעדר זכות עמידה להתנגד לבקשה. לאחר שבחן את התקיימות התנאים למתן צו הריסה ללא הרשעה, ודחה אף טענה בדבר אכיפה בררנית אשר לא הוכחה, נעתר בית המשפט לבקשה ואף חייב את העותר בהוצאות בסך 10,000 ₪, נוכח ההליך העקר שניהל.

3.

ערעורו של העותר על החלטה זו נדחה בהחלטת בית המשפט המחוזי (כבוד הנשיא י' אלון ) מיום 17.2.2015 בעפ"א 34992-12-14. בית המשפט ציין, כי העותר שינה גרסתו לעומת עדותו בבית משפט השלום והפעם הצהיר לפרוטוקול, כי הוא מתגורר במבנה למעלה מעשר שנים,

ואחר טען כי על יסוד הודאתו זו ניתן להגיש נגדו אישום בגין שימוש במבנה ללא היתר ובכך נשמטת העילה להוצאת צו הריסה ללא הרשעה. בית המשפט דחה את הטענה מהטעם שיסודות סעיף 212 לחוק התקיימו, שהרי אין להוכיח מי ביצע את עבירת הבנייה ללא היתר (במובחן משימוש במבנה), מה גם שמדובר במבנה שהוחל בבנייתו שנים רבות לאחר המועד בו טוען העותר שהחל להשתמש בו. בהעדר אופק תכנוני להכשרת המבנה, אשר נבנה על מקרקעי ציבור שייעודם לחקלאות, בצירוף התעלמות העותר ואנשים נוספים מכל ההתראות להסרת הבניה הבלתי חוקית, לא ראה בית המשפט להתערב בקביעה כי מתקיים בנסיבות המקרה אינטרס ציבורי המצדיק מתן צו הריסה ללא הרשעה. כן לא ראה להתערב בדחיית הטענה בדבר אכיפה בררנית משלא הובאה תשתית ראייתית לביסוסה.

4.

בעתירה שלפנינו טוען העותר, בן שבט אלזיאדנה, כי הוא מתגורר במקום עם משפחתו מזה 25 שנים, וביצע לאורך השנים שינויים בביתו בשים לב לגידול הטבעי של משפחתו. לטענתו, המשיבה 1 התחייבה להסדיר את התכנון במקום כך שהיישוב בו מתגורר העותר יצורף כשכונה לעיר רהט, אולם התכנית לא קודמה ולכן אין בידו לבקש היתר להכשרת ביתו. העותר מוסיף, כי המדינה הסכימה לעכב צווי הריסה מינהליים, חלקם במסגרת הבנות עם שכניו, ואחרים עד למתן הכרעה בבג"צ 192/14, ולפיכך ביצוע צו ההריסה כעת לוקה באכיפה בררנית, ומתבקש לעכב את הריסת ביתו עד אשר תעמוד לו אפשרות להסדיר למשפחתו מגורי קבע. ולבסוף טוען העותר, כי לדידו העתירה אינה משום ערעור על החלטות בתי משפט השלום והמחוזי בהן הוצא צו ההריסה למבנה, אלא היא מכוונת למנוע מהמשיבה 1 לפעול נגדו ונגד משפחתו,

ולהורות למשיבים 4-2 לפעול להסדרת עניינו של היישוב בו הוא מתגורר, בהמשך למגעים קונקרטיים שהתקיימו בעניין היישוב, ולוועדות הציבוריות שהקימה הממשלה להסדרת בעיותיה של הפזורה הבדואית בכלל.

5.

בתגובתם טוענים המשיבים, כי דין העתירה להידחות על הסף ולחלופין לגופה. בית המשפט הגבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בתי המשפט בהליכים הפליליים. משצו ההריסה אושר על-ידי שתי ערכאות בהליך פלילי, לא היה מקום לפנייה בעתירה לבג"ץ חלף הגשת בקשת רשות ערעור, ולפיכך דין העתירה להידחות על הסף. אשר לצווים שעוכבו במסגרת בג"צ 192/14, הרי מדובר בצווי הריסה מינהליים אשר עוכבו רק בשל לוח הזמנים שנוצר, משהעתירה והבקשה לעכבם

בצו ביניים הוגשו סמוך מאוד לפני מועד פקיעתם. בהודעת המדינה שם נמסר, כי היא עומדת על הצווים, וכי ככל שתידחה העתירה יעמדו הם בתוקף למשך 30 יום נוספים בהתאם לסעיף 238א(ט) לחוק, החל על צווי הריסה מינהליים. אשר לצווים נוספים שעוכבו, הרי הדבר נעשה במסגרת הבנות שהושגו עם נציגי תושבים, אולם אין לכך רלוונטיות לצו ההריסה דנן, שכן מדובר במבנה שנבנה לאחר חתימת מסמך ההבנות, בו נאמר במפורש כי לא תינתן הסכמה נוספת לענין בניה בלתי חוקית חדשה. המשיבים אף ציינו כי מסמך ההבנות הוגש לבית משפט השלום במסגרת ההליך שנוהל בענין צו ההריסה דנן, ובית המשפט קבע כממצא כי המבנה דנן הוא מבנה חדש שנבנה בשנת 2011.

6.

דין העתירה להידחות על הסף. עתירה זו אינה מכוונת להפעלת סמכות כללית של הרשויות כי אם להליך קונקרטי שהתנהל בעניינו של העותר.

7.

הלכה היא, כי אין בית משפט זה, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, יושב כערכאת ערעור על החלטות הערכאות הדיוניות (בג"ץ 6794/06 נימני נ' מדינת ישראל (31.8.2006) ; בג"ץ 1258/06 יזבק נ' נציב בתי הסוהר (27.2.2006)). לעותר עמדה האפשרות לבחון הגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בערעור, ככל שהתקיימו התנאים לכך. אין לאפשר עקיפת סדרי הדין לערעור באמצעות הגשת עתירה לבג"ץ. ניסיון העותר להציג עילה החורגת מן ההליך הפלילי ומתקיימת במקביל לו לא יצלח. העותר אמנם כרך בעתירה סעדים כלליים, אולם מכלול הצווים המבוקשים בעתירה ובבקשה לצו ביניים מכוונים למניעת הריסת המבנה הבלתי חוקי, אשר הצו להריסתו ניתן ואושר בהחלטות בתי משפט השלום והמחוזי בהליך הפלילי האמור לעיל. בתי המשפט היו מוסמכים לדון בכל טענות העותר לביסוס סעד זה, ולו בגררא, ואין מקום לאפשר ניהול הליך נוסף שזו תכליתו וזה הסעד המבוקש בו. למעלה מן הצורך אציין, כי טענת העותר בדבר אכיפה בררנית נדחתה על-ידי שתי הערכאות, ואף בהליך דנן לא הראה אחרת, כעולה מתגובת המשיבים באשר לנסיבות עיכוב צווי ההריסה המינהליים, מה גם שהעותר התעלם מן ההבדל בין צו הריסה מינהלי לבין הצו השיפוטי שניתן בעניינו.

8.

אשר על כן, העתירה נדחית על הסף. אין צו להוצאות.