בג"ץ 823/97 דניאל ביטון נ. עזבון איבויקה שיף ז"ל

1.זוהי בקשה לעיכוב ביצוע פקודת מאסר שניתנה כנגד המבקש בבית המשפט המחוזי בחיפה במסגרת הליכי בזיון בית משפט.

2.א. המבקש הינו בעל השליטה והמנהל של חברת ל.ב.ד. עבודות מתכת בע"מ (בפירוק) (להלן: החברה). במסגרת הליכי הפירוק המתנהלים נגד החברה, הגיע המבקש לכלל הסכם פשרה עם המשיב - עזבון של נושה של החברה - שביקש את פירוקה, לפיו ישלם לו, דרך קופת הפירוק, עליה מופקד הכונ"ר (המשיב מס' 2), סכום כסף מסוים; וזאת בכפוף לתנאים שקבע הכונ"ר, ובהם הצגת אישורים בדבר ביטול הוכחת - או הוכחות - חוב בדין קדימה, שהוגשו לכונ"ר.

משמעות הצגת האישורים האמורים היא, שהמשיב מס' 1 יוכל לקבל מקופת הפירוק את מלוא הסכום שהוסכם עליו; כאשר, אם לא יוצגו האישורים - ישמש הסכום הנ"ל לתשלום לנושים בדין קדימה, ולא יגיע למשיב מס' 1.

ב.בית המשפט נתן להסכם הפשרה האמור תוקף של פסק דין. המבקש לא המציא את האישורים האמורים גם לאחר שניתנה לו ארכה להמצאתם; והמשיב מס' 1 פנה לבית המשפט וביקש לאכוף ביצוע הצווים שבהם ציווה בית המשפט על המבקש להמציא את האישורים הנ"ל. בית המשפט נעתר לבקשה והורה על מאסרו של המבקש על פי הוראות סעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט. כנגד הוראה זו הוגש ערעור לבית משפט זה; והבקשה היא לעכב את ביצוע ההוראה עד למתן פסק הדין בערעור.

3.נוסח הסכם הפשרה - לרבות תנאי הכונ"ר להם הינו כפוף מותיר, לשיטתי, בספק את טיבם של האישורים שעל המבקש להמציא לכונ"ר: האם אלה צריכים להתייחס אך ורק לחיובים שמקורם בעיסקה שבגינה הסכים המבקש לשלם למשיב מס' 1 את סכום הפשרה, או שמא הם מתיחסים לכלל החיובים בדין הקדימה שבקשר אליהם הוגשו הוכחות חוב לקופת הפירוק.

הלכה פסוקה היא, שמאסר לפי סעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט אינו עונש אלא אמצעי לאכיפת ציות של צו בית המשפט; ומטבע הדברים, שאין לנקוט באמצעי כה קיצוני כמאסר, אלא במקום שבו המדובר בהפרת צו חד משמעי, שתוכנו אינו ניתן ליותר מפירוש אחד (ראה: ע"א 128/59, שרגנהיים נ' אוניברסיטת בר אילן, פ"ד יג, 1448).

כאמור, על פני הדברים, הצו העומד בבסיס פקודת המאסר אינו "חד משמעי"; ואין לומר כי סיכויו של המערער לזכות בערעורו קלושים במידה המצדיקה דחיית הבקשה.

4.מטעם זה - ומבלי לנקוט עמדה באשר לטענתו של המבקש כי התחייבותו להמצאת האישורים האמורים הינה כלפי הכונ"ר ולא כלפי המבקש מס' 1 - החלטתי לעכב את ביצוע פקודת המאסר עד למתן ההחלטה בערעור (ע"פ 823/97).