בג"ץ 8254/17 עבד אל חכים עבד אל רחמן עבד אל חמיד אבו נצר נ. שר הביטחון

1.

הבקשה לפסיקת הוצאות בעתירה שבכותרת הועברה לטיפולי לאחרונה על רקע חילופים בלשכת הרשמים. מקורה של הבקשה הוא בעתירה שהוגשה ביום 25.10.2017 למתן היתר יציאה מרצועת עזה לעותר 1 (להלן: העותר ) לצורך לימודי תואר שני ברפואה בסין. בסופו של יום, העתירה נמחקה בהסכמת הצדדים, בפסק דינו של בית משפט זה מיום 2.11.2017, שכן ביום 29.10.2017 אישרו המשיבים את יציאת העותר כמבוקש.

2.

ואלה בקצרה העובדות הצריכות לעניין: ביום 31.8.2018 הגיש העותר בקשה ליציאה מעזה. לטענת העותרים, אשר לא נסתרה על-ידי המשיבים, לבקשה זו צורפה אשרת הכניסה של העותר לסין שתוקפה היה עד ליום 7.11.2017. בין הצדדים קיימת מחלוקת בשאלה האם הבקשה סורבה בשלב זה אם לאו, אולם מכל מקום אין מחלוקת כי האישור לא ניתן. לאחר פניה נוספת מיום 19.9.2017, הפעם מטעם העותרת 2 (להלן: העותרת ), אשר במסגרתה עלה גם עניינם של פונים נוספים לצורך יציאה ללימודים, ענו המשיבים כי הבקשה נמצאת בטיפול. יצוין כי בפניה זו ציינה העותרת 2 את דחיפות הבקשה נוכח העובדה שתוכניות הלימודים מתחילות בספטמבר. העותרת פנתה למשיבים שוב ביום 18.10.2017, וגם אז נמסר לה כי הבקשה נמצאת בטיפול. בסופו של דבר, משבקשתם לא נענתה, הגישו העותרים ביום 25.10.2017 את העתירה דנן. בו ביום ניתנה החלטתו של כבוד השופט י' עמית לקביעת העתירה בהקדם האפשרי, ואכן היא נקבעה בסופו של דבר לדיון בפני הרכב ליום 6.11.2017 נוכח מועד פקיעת הויזה של העותר (ראו בקשת העותרים מיום 29.10.2019 והחלטתו של כבוד המשנה לנשיאה ח' מלצר מיום 2.11.2018).

3.

לטענת המשיבים אין מקום לפסוק הוצאות לחובתם, זאת נוכח החשיבות הקיימת להשלמת הבדיקות הביטחוניות הנדרשות בטרם מתן היתר כניסה לישראל, ובפרט נוכח העובדה שבקשת העותר טופלה במסגרת זמני הטיפול המוגדרים בנוהל "זמני טיפול בבקשות היתרים לפלסטינים תושבי רצועת עזה" (להלן: הנוהל ) העומדים על 70 ימי עבודה בבקשות להשתלמויות והתמחויות רפואיות. המשיבים מוסיפים כי מדי שבוע מתקבלות מאות בקשות לקבלת היתרי כניסה לישראל, ובחינת הבקשות ותעדופן עשויים לארוך זמן רב. בעניינו של העותר טוענים המשיבים כי תאריך היציאה המבוקש על ידו היה ידוע להם רק ביום הגשת העתירה עצמה ולא לפני כן.

4.

לאחר שעיינתי בחומר שלפניי ובטענות הצדדים, הגעתי לכלל דעה כי ראוי לחייב את המשיבים בהוצאות העותרים, אם כי בשיעור מתון (ראו והשוו: בג"ץ 8325/17 מוראד נ' שר הבטחון (19.11.2017)). אף אם, ככלל, מתן מענה לבקשות לקבלת היתר ליציאה מרצועת עזה בתוך התקופה שהוקצבה לכך בנוהל הוא סביר, הרי שאין המדובר בפרק זמן קשיח ועל המשיבים לבחון כל בקשה לגופה בהתאם לנסיבותיה הספציפיות. כך, אף בנוהל עצמו מודגש כי הזמנים המצוינים בו הם " זמני טיפול מקסימאליים " (ההדגשות במקור, ש.ע), וכי "הגורמים המוסמכים יעשו מאמץ לסיים טיפול בבקשות במהירות האפשרית בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה". בענייננו, לפי הנטען אשרת הכניסה לסין של העותר שתוקפה הוא עד ליום 7.11.2017 צורפה לבקשה למתן היתר יציאה. משכך, דומה כי עיון בבקשה זו היה מלמד על דחיפותה ועל הצורך במתן החלטה בה בסמוך לפני מועד תפוגת הויזה. כמו כן, המשיבים אף הועמדו על דחיפות הבקשה בגדרי הפנייה מיום 19.7.2017 מטעם העותרת. שיקולים אלה מטים את הכף להטלת הוצאות לטובת העותרים. אולם, מנגד, מצופה היה מן העותרים שיציינו בפני המשיבים את מועד התפוגה של הויזה שקיבל העותר באופן בהיר וחד משמעי על מנת לחדד את הדחיפות בבקשתם. גם לכך יש לתת משקל בעת פסיקת ההוצאות.

5.

אם כן, במכלול נסיבות העניין, ובכלל זה גם בהתחשב בכך שהטיפול בעתירה הסתיים ימים בודדים לאחר הגשתה, ללא צורך בקיום דיון או בהגשת כתבי בי-דין נוספים מהותיים, ראיתי לחייב את המדינה בהוצאות העותרים בסך כולל של 1,500 ש"ח.