בג"ץ 8267/11 יצחק הרשקוביץ נ. משטרת ישראל

השופט ס' ג'ובראן :

עניינה של העתירה שלפנינו הוא ברצונו של העותר כי המשיבה תפעל לפינוי מי שמוגדרים על ידו כ"שוהים בלתי חוקיים", הם בני משפחת צאלח, שפלשו לטענתו לאדמת מדינה הסמוכה לחלקתו, ולטענתו מתנכלים לו ולדייר השוכר ממנו נכס המצוי על החלקה. במסגרת התנכלויות אלו טוען העותר כי בני המשפחה מנעו ממנו להתקין צינור ביוב בשטח ציבורי. עיקר טענתו המשפטית של העותר היא כי התנהלות המשיבה בנושא זה אינה סבירה. יצוין כי במקביל לעתירה זו, תלויה ועומדת בפני בית משפט השלום בירושלים תביעה כספית שהגיש העותר נגד המשיבה בגין הנזקים שנגרמו לו לכאורה.

במענה, טוענת המשיבה כי דין העתירה להידחות על הסף משלושה טעמים. ראשית, טוענת המשיבה כי די באי צירוף משיבים רלבנטיים, הם השוהים באדמת המדינה המדוברת כדי לדחות את העתירה. שנית, לטענתה, יש לדחות את העתירה בגין אי מיצוי הליכים. לבסוף, טוענת המשיבה כי יש לדחות את העתירה בהעדר עילה. לגופו של עניין טוענת המשיבה כי העתירה נוגעת לסכסוך שכנים ארוך שנים, במסגרתו הוגשו תלונות הדדיות בין העותר למשפחת צאלח, המתגוררת בסמוך. בהקשר זה, טוענת המשיבה כי אף אם ישנו ספק בדבר זכויותיהם של בני משפחת צאלח בשטח, הרי שאין מדובר ב"פלישה טרייה", ולפיכך אין ביכולתה לסייע בידי המבקש. בהמשך לכך, טוענת המשיבה כי בשום שלב לא הוגשה כל תלונה על פלישה של בני משפחת צאלח למקרקעי מדינה, וממילא סוגיה זו לא נדונה על ידי כל גורם שלטוני הממונה על קרקעות אלו. לבסוף, טוענת המשיבה כי טענותיו של העותר לעניין מעמדם של בני משפחת צאלח בארץ אינן מבוססות בראיות, ומכל מקום, היחס המשפטי לפלסטינים השוהים בתוך תחומי העיר ירושלים מזה שנים ארוכות אף ללא אזרחות או תושבות הוא יחס ייחודי, השונה מהיחס לפלסטינים תושבי יהודה ושומרון, וכי תיקים שנפתחו לבני המשפחה בגין שהייה לא חוקית נסגרו מחוסר עניין לציבור. בהקשר זה טוענת המשיבה כי ככל שהעותר מבקש להשיג על החלטות אלו הוא יכול להשיג על החלטת המשטרה באופן הקבוע בחוק, ואין מקום להידרש להשגה זו בהליך הנוכחי. כמו כן, מציינת המשיבה כי מעמדם של פלסטינים המתגוררים בירושלים ללא תושבות או אזרחות תלוי ועומד בפני בית משפט זה במסגרת בג"ץ 2386/11.

דין העתירה להידחות על הסף הן מהטעם של אי צירוף המשיבים הרלבנטיים הן מהטעם של אי מיצוי הליכים. כידוע, על העותר לבית משפט זה לצרף את כלל המשיבים העתידים להיות מושפעים במישרין מהעתירה (ראו לדוגמא בג"ץ 3149/12 אבן חן נ' שר הביטחון (טרם פורסם, 23.4.2012), פסקאות 7-5 (להלן: פרשת אבן חן )). במקרה הנוכחי מדובר על סכסוך קונקרטי בין העותר לבין בני משפחת צאלח, וברי, כי צירופם להליך הכרחי הוא. אמנם, מקום בו ניתן לתקן את הפגם הפרוצדוראלי של אי צירוף המשיבים על ידי צירופם בשלב מתקדם של העתירה יש להעדיף זאת, תוך פסיקת הוצאות, כדי למנוע פגיעה בזכות הגישה לערכאות. יחד עם זאת, במקרה הנוכחי אין מדובר על משיבים שהשפעת העתירה עליהם תהיה עקיפה או מועטה, כי אם במשיבים הטבעיים של העתירה, שהם היחידים שיושפעו ממנה במישרין. פגם זה אינו ניתן לתיקון על דרך צירוף משיבים בשלב זה. יתר על כן, מאחר שכפי שיפורט להלן, מצאנו שממילא יש לדחות את העתירה, אין מקום להורות על צירוף משיבים.

בהמשך לאמור, צודקת המשיבה כי העתירה לוקה באי מיצוי הליכים. העותר לא הציג כל ראשית ראייה לכך שפעל מול הרשויות המוסמכות לפתרון הבעיות המועלות על ידו, וממילא אלו לא נדרשו לסוגיה. ברי, כי בטרם הגשת הליך לבית משפט זה בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק היה על העותר לפעול בצינורות המקובלים בניסיון לקדם את עניינו. יצוין בהקשר זה כי העיון בנספחי העתירה מעלה כי העותר לא צירף כל פנייה בנושא למשיבה, ומשכך, אף לו הייתה המשיבה אכן הגורם המוסמך לטיפול בתלונתו (ונראה שאין זה כך), לא ניתנה בידה האפשרות לבחון את התלונה ולהכריע באשר לטיפול בה. אף מטעם זה דין העתירה להידחות על הסף (ראו פרשת אבן חן , פסקאות 9-8).

די בשני טעמים אלו כדי להביא לדחיית העתירה. משכך, איננו נדרשים ליתר טענות המשיבה ולבחינת הסוגיה לגופה. יצוין בהקשר זה כי על פניו, נראה שאף יתר טענות המשיבה אינן חסרות תוקף.

סוף דבר, העתירה נדחית. העותר ישלם למשיבה שכר טרחת עורך דין בסכום של 5,000 ש"ח.