בג"ץ 8321/01 יצחק בנגד נ. לשכת התנועה את"ן חוף

בפניי בקשה לפסיקת הוצאות במסגרת העתירה שבכותרת .

1.בעתירה שבכותרת נטען , כי במסגרת חקירה משטרתית בעניינו של העותר , החשוד בעבירה של גרימת מוות בהתרשלות בתאונת דרכים , ניטל ממנו דרכונו על ידי המשטרה , בלא שהיה לכך יסוד בדין . העתירה יועדה , אפוא , להשבת דרכונו של העותר .

בתגובת המדינה לעתירה נטען , כי נושא הפקדת הדרכון נשמט מהחלטת בית משפט השלום בחיפה אשר דנה בתנאי השחרור בערובה של המבקש . עוד נטען בתגובה , כי המבקש נהג באי ניקיון כפיים , בכך שלא גילה בעתירתו כי המדינה הגישה בקשה לתיקון טעות סופר בהחלטת בית משפט השלום לעניין האמור , וכי נקבע מועד לדיון בבקשה האמורה בבית משפט השלום . עוד התברר , מתגובה משלימה של המדינה , כי ביום 29.11.01 הורה בית משפט השלום על תפיסתו הזמנית של הדרכון עד לדיון במעמד שני הצדדים ביום 4.12.01.

בסופו של אותו דיון , דחה בית משפט השלום את הבקשה לתיקון טעות סופר . בית המשפט קבע כי אי הכללתו של נושא הדרכון בהחלטתו המקורית בדבר תנאי השחרור היה תוצאה של השמטה מקרית . עם זאת , דחה בית המשפט את הבקשה לתיקון טעות סופר , נוכח חלוף המועד הקבוע בסעיף 81 לחוק בתי המשפט ( נוסח משולב ) התשמ " ד -1984 לצורך הגשת בקשה זו , ובהעדר עילה טובה למתן ארכה לצורך הליך התיקון המבוקש . דרכונו של העותר הוחזר לו . על רקע זה , נתבקשו מחיקת ההליך , וחיובה של המשיבה בהוצאות העותר .

2.בתגובתה לעניין ההוצאות , חוזרת המשיבה על טענת חוסר ניקיון הכפים מצד העותר , בכך שלא גילה בעתירתו את דבר נקיטתו של הליך בבית משפט השלום לתיקון טעות סופר בהחלטה לעניין תנאי שחרורו של העותר . המשיבה מטעימה , כי ההליך האמור היה קבוע לדיון בבית משפט השלום ביום 28.10.01, הוא יום הגשת העתירה . חרף זאת , לא גולה דבר קיומו של הדיון באותו יום על ידי המשיבה .

3.דין הוא , כי יש מקום לחיוב המשיב בבג " צ בהוצאות כאשר העתירה נמחקת , אם עולה מנסיבות העניין כי העתירה הייתה מוצדקת וכי היא שהביאה לקבלת הסעד בסופם של דברים ( בג " צ 842/93 נסאסרה נ' שר הבינוי והשיכון , פ " ד מח (4) 217).. איני סבור כי זהו המצב . ברור , כי עוד בטרם הוגשה העתירה נקטה המשיבה בהליכים שמטרתם היא הכרעה שיפוטית בנושא הפקדת הדרכון בידיה . ברור גם בנסיבות העניין כי תוצאתם של הליכים אלה היא שקבעה את גורל הדרכון שבמחלוקת , ולא הגשת העתירה . הגשת העתירה לא השפיעה על החזרת הדרכון , או על עיתויה . לעניין זה די לי להפנות להערתו של כב ' השופט חשין בשולי החלטתו מיום 4.12.01,

על כך ש " תהא אשר תהא החלטתו של בית המשפט השלום , דומני כי תתייתר מאליה העתירה בבג ' צ , וראוי כי בא כוח העותר יתן דעתו לדבר ". מכך עולה , כי לנוכח הדיון בבית משפט השלום , אשר מועדו היה ידוע לעותר בעת הגשת עתירתו , ספק רב אם היה מקום להגשת העתירה , למיצער בעיתוי בו הוגשה .

4.במצב זה , איני סבור כי התקיים תנאי התשתית לחיוב המשיבה בהוצאות בבג " צ בעקבות מחיקת עתירה . עם זאת , שקלתי גם את התנהגות הצדדים לעתירה , כבסיס עצמאי אפשרי לחיוב בהוצאות . אף כאן , לא מצאתי טעם טוב לפסיקת הוצאות . עולה מן החומר , כי משנודע לרשות כי אמנם הדרכון מוחזק בלא אסמכתא חוקית לכך , נקטה בצעדים לצורך תיקונו של מצב זה . איני מקל ראש כלל במצב עליו מלין בא כוח העותר , בגדרו הוחזק דרכונו בידי המשיבה בלא בסיס חוקי . ברם , אין העותר חולק על טענת המשיבה לפיה הסכים העותר לכתחילה גם להפקדת דרכונו בידי המשיבה . גם אין חולק כי עניין זה לא קיבל ביטוי בהחלטה על תנאי השיחרור עקב השמטה בלבד . במצב זה , הן מנקודת המבט של ציפיות העותר , והן מנקודת המבט של התנהגות המשיבה , איני סבור כי נפל בהתנהגות הרשות פגם כזה המצדיק חיוב בהוצאות .

אכן , עולה לכאורה מתיאור השתלשלות הדברים כי הטיפול של הרשות בנושא הדרכון התמשך מעבר למידה . בעוד שהעותר העלה את נושא הדרכון בפני הרשות בתחילת חודש ספטמבר 2001, אין זה ברור מתי פעלה הרשות בנושא , ומכל מקום פעולתה לא הניבה תוצאה ממשית של דיון משפטי עד ליום 28.10.01. ברם , דומה כי נוכח חשיבותו הבלתי ניתנת להכחשה של מועד דיון זה , וקירבתו הרבה ל " אולטימטום " שקצב העותר לרשות להחזרת דרכונו (26.10.01), קשה לראות אף בעניין זה עילה לחיובה של המשיבה בהוצאות העתירה . זאת ועוד , נראה כי העותר עצמו תרם תרומה ניכרת להתמשכות הדיונים בבית משפט השלום , ואף מבחינה זו קשה לראות בפרק הזמן שארך הטיפול בעניינו משום פגיעה ממשית בו . זאת ועוד , נראה כי כנגד התמשכות הטיפול בעניינו של המשיב עומדת העובדה , שהמשיב לא טרח לגלות בעתירתו דבר וחצי דבר על אודות קיומם של הליכים משפטיים נוספים בעניין זה ממש . לא יכולה להיות מחלוקת על כך , שהמדובר בפרטים מהותיים ביותר לעניין נשוא העתירה , ומה גם שנקבע כי בעצם ההליכים המשפטיים הנוספים יש כדי לייתר את העתירה . מחדל זה של אי גילוי עולה , בנסיבות העניין , כדי חוסר ניקיון כפיים , והוא פועל כנגד היעתרות לבקשה שבפניי .

במצב זה , דין הבקשה לפסיקת הוצאות להידחות .