בג"ץ 8338/99 ישראל זיגדון נ. מדינת ישראל

המערער הורשע באינוס בנסיבות מחמירות ובתקיפה הגורמת חבלה ממשית, עבירות אותן ביצע כלפי חברתו במועד אחד. כן הורשע בתקיפה שגרמה חבלה ממשית, שבוצעה על-ידיו כלפי חברתו במועד אחר. בית המשפט המחוזי גזר על המערער שש שנות מאסר בפועל ושמונה-עשר חודשים מאסר על-תנאי.

עיקרו של הערעור שלפנינו הופנה נגד ההרשעה בדין. על חלק זה של הערעור לא ביקשנו תשובה. המדובר בהכרעה עובדתית מובהקת, המבוססת על מתן אמון מוחלט בגירסת המתלוננת, לרבות החיזוקים שנמצאו לגירסתה, בעוד שגירסתו המתכחשת של המערער, שכפר מכול וכול בעובדות שנטענו נגדו בכתב האישום, נדחתה על-ידי בית המשפט המחוזי כבלתי ראויה לאמון. שמענו את השגות הסניגור על צדקת הכרעתו של בית המשפט המחוזי, אך לא מצאנו בהן טעם העשוי להצדיק התערבות בהכרעה.

התוצאה היא שדין הערעור על הכרעת הדין להידחות. גם בערעור על חומרת העונש איננו מוצאים בסיס להתערבות. המעשים שבעטיים הובא המערער לדין הם חמורים ביותר. לחובת המערער הרשעות קודמות בעבירות שונות. בגין אחת מהרשעותיו, שבאה לאחר מתן פסק הדין נשוא הערעור, הוטל עליו עונש מאסר באורח חופף למאסר שאותו הוא מרצה בגין העבירות נשוא הדיון. גם הערכת שירות המבחן לגבי אישיותו רחוקה מלהיות מעודדת. העונש שהוטל עליו בבית המשפט המחוזי אמנם איננו קל, אך גם אין הוא חורג מנורמת הענישה המקובלת לעבירות מסוג זה.

אשר על כן הננו מחליטים לדחות את הערעור על שני חלקיו.