בג"ץ 839/17 אברהם משלטי נ. מדינת ישראל

השופט נ' סולברג:

1.בעתירה שלפנינו טוען העותר כי בארבעה פסקי דין למן שנת 1994 הוא הורשע בביצוע עבירות שונות ונשלח למאסר, תוך טעות בזיהויו. על-פי טענת העותר, המצוי כיום במאסר, הרשעותיו הן תוצאה של טעות הנובעת מהדמיון בין שמו לבין שמו של מי שבאמת ביצע את העבירות שבגינן הורשע – אברהם מסילתי. על כן מבקש העותר להורות על שחרורו ממאסר.

2.דין העתירה להידחות, מבלי צורך לבקש תגובה מאת המשיב. המקום המתאים לבירור טענותיו של העותר הוא במסגרת ההליכים הפליליים, אם במסגרת הדיון בערכאה הראשונה אם במסגרת ערכאת הערעור, או הליכים אחרים שהדין מאפשר. הטענות שמעלה העותר אינן מתאימות לדיון בפני בית המשפט הגבוה לצדק, אשר נפסק כי "אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות שיפוטיות של הערכאות המוסמכות, לרבות החלטותיו של בית המשפט העליון"

(בג"ץ 8271/15 גרוזובסקי נ' שרת המשפטים , פסקה 5 (15.12.2015); וראו גם בג"ץ 4828/05 פלוני נ' פרוקציה , פסקה 3 (15.6.2015)).

3.גם לא נכלל בעתירה מידע בדבר ההליכים הפליליים אשר התנהלו בעניינו של העותר, לא צורפו פסקי הדין שניתנו בעניינו, וגם לא צורפה תשתית עובדתית כלשהי המעידה על נכונות טענותיו. אין ניתן לטעון טענות שכאלה על דרך הסתם, לבטח לא אחרי שמוצו כל ההליכים הפליליים בתיקים השונים שבהם הורשע העותר ונענש. יש צורך בבסיס של ממש ובדרך הדיונית שהדין מתווה.

4.העתירה נדחית אפוא בזאת. אין צו להוצאות.