בג"ץ 8418/05 מוחמד נצר אלדין מלח נ. בית המשפט הצבאי לערעורים באיוש ובאזחע

השופט א' גרוניס:

1.העתירה שלפנינו מכוונת נגד החלטת בית המשפט הצבאי לערעורים (הוא המשיב 1), במסגרתה נדחתה בקשת העותר להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית המשפט הצבאי באזור יהודה.

2.נגד העותר, תושב הרשות הפלסטינית, הוגש כתב אישום לבית המשפט הצבאי ביהודה המייחס לו עבירות שונות, בהן ניסיון לגרימת מוות בכוונה, חברות ונשיאת משרה בהתאחדות בלתי מותרת, ביצוע שירות עבור התאחדות בלתי מותרת, אימונים צבאיים, סחר בציוד מלחמתי ופגיעה בביטחון האזור. העותר הורשע בדין בגין ביצוע מרבית העבירות שיוחסו לו, למעט עבירת הניסיון לגרימת מוות בכוונה. בעקבות זאת, נגזרו עליו ביום 8.8.04 עשר שנות מאסר, מתוכן שש שנים לריצוי בפועל. כן, הורה בית המשפט על החזרת העותר להמשך ריצוי עונש מאסר עולם ועונש נוסף של 24 שנות מאסר בפועל שהוטלו עליו בתיק אחר, זאת בשל הפרת תנאי השחרור שהוטלו עליו.

3.העותר אינו חולק על כך שהמועד האחרון להגשת ערעור בעניינו הוא 7.9.04. לטענת העותר, על פי הסיכום שנערך בינו לבין בא-כוחו באותה עת, עורך הדין עודה, אמור היה האחרון להגיש ערעור בשמו לבית המשפט הצבאי לערעורים. הודעת הערעור הומצאה על ידי עורך הדין עודה לבית המשפט הצבאי לערעורים אך בחודש ינואר או פברואר 2005. אלא מאי, על ההודעה נרשם בדיעבד כי היא התקבלה ביום 21.8.04 לאחר שעורך הדין עודה הודיע לפקיד בית המשפט, כי הוא הגיש את הערעור באמצעות הפקס בתאריך האמור וכי מסיבה לא ברורה הערעור לא נמצא במזכירות בית המשפט. בשל העיכובים בהגשתו של הערעור הוחלט כי הערעור לא יטופל. אף-על-פי שהודעה על כך נמסרה לעורך הדין עודה בחודש מרץ לכל המאוחר, נמנע הוא מלהגיש בקשה מתאימה להארכת מועד. בתחילת חודש אוגוסט 2005 מונה עורך דין אג'בריה כבא-כוחו של העותר והוא אמור היה לייצגו בעת הדיון בערעור. אז, לגירסת העותר, נודע לו לראשונה, כי הערעור טרם טופל בשל השיהוי הרב בהגשתו. משכך, הוגשה על ידו ביום 23.8.05, בקשה להארכת מועד להגשת ערעור.

4.בקשה זו נדחתה על ידי בית המשפט הצבאי לערעורים ביום 25.8.05, לאחר שנפסק כי אין בנמצא כל ראיה לכך שהערעור אכן הוגש ביום 21.8.04. בית המשפט הביע תמיהה על כך שברשות עורך הדין עודה לא נמצא אישור בדבר משלוח הודעת הערעור בפקס, כמו גם על העובדה שהלה נמנע במשך מספר חודשים מלברר מה עלה בגורלו של הערעור. כן, הצביע בית המשפט על כך שאף לאחר שנודע לעורך הדין עודה כי התיק לא נפתח, הוא התמהמה עם הגשת הבקשה להארכת מועד. נוכח האמור ובהיעדר נימוק ממשי לאיחור הניכר בהודעת הערעור, סבר בית המשפט הצבאי לערעורים כי אין מקום להיעתר לבקשה להארכת מועד. כנגד החלטה זו, אשר לטענת העותר חוסמת בפניו את האפשרות להשיג על העונש החמור שהוטל עליו, מופנית העתירה שלפנינו.

5.דין העתירה להידחות על הסף. מושכלות ראשונים הם, כי בית משפט זה אינו משים עצמו כערכאת ערעור נוספת על פסיקתם של בתי המשפט הצבאיים (ראו למשל, בג"ץ 837/01 קנאן נ' בית המשפט הצבאי לערעורים (לא פורסם); בג"ץ 7333/03 יאסין נ' בית המשפט הצבאי לערעורים באיו"ש (לא פורסם); בג"ץ 3170/04 מוקדי נ' בית המשפט הצבאי לערעורים (לא פורסם)). לגופו של עניין, העותר לא השכיל להצביע על עילה אשר תזכה אותו בהתערבותנו בהחלטתו של בית משפט הצבאי לערעורים. כאמור, הבקשה להארכת מועד הערעור הוגשה למעלה משנה לאחר מתן פסק הדין. הגם שהעותר תולה את האשמה לכך בהתנהלותו של עורך הדין עודה, אין זה נהיר מדוע במשך זמן כה רב ישב העותר בחיבוק ידיים, מבלי שיעלה בדעתו לברר מה עלה בגורלו של הערעור. בשל האיחור הניכר בהגשת הערעור ובהיעדר טעמים המצדיקים זאת, שוכנענו כי אין מקום להיעתר לעתירה. למעלה מן הצורך נוסיף ונציין, כי לעותר עומדת, כך נראה, האפשרות לפנות אל מפקד כוחות צה"ל באזור בבקשה שיקל בעונש המאסר שנגזר עליו. כמובן, שאיננו נוקטים עמדה כלשהי לגבי בקשה כאמור, אם תוגש.

6.אשר על כן, העתירה נדחית על הסף.