בג"ץ 8468/02 ורדה מור נ. ראש עיריית הרצליה ויו"ר מועצת העירייה , הגב' יעל

השופטת א' פרוקצ'יה:

1.בעתירה מתבקש סעד כנגד המשיבות 1 עד 4 להורות להן לדון מחדש במועצת עירית הרצליה בשני הסכמים שנכרתו בין העיריה לבין החברה העירונית הכלכלית לפיתוח הרצליה. הטעמים המובאים לכך הם כי ההתקשרות בהסכמים ואישורם בידי מועצת העיריה נעשו בלא שהונחו בפניה חוות דעת משפטיות כמתחייב על פי החוק. הבקשה לצו על תנאי מנוסחת בשני ראשים:

(א) מדוע לא תוכנה חוות דעת משפטיות בנוגע להסכם המסגרת לביצוע פרויקטים הנדסיים ובנוגע להסכם זיכיון החניונים;

(ב) מדוע לא יובאו הסכם המסגרת והסכם הזיכיון האמורים לאישור מחודש במועצת העיריה כשהם מלווים בחוות דעת משפטיות שיוכנו כנדרש על פי החוק.

2.נתנו דעתנו לתוכנה של העתירה והסעד המבוקש בה ודעתנו היא כי עניינה נופל במסגרת סמכותו של בית המשפט לעניינים מינהליים על פי סעיף 8(א) לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000. מכח הוראה זו, סמכות אותו בית משפט חלה, בין היתר, על "החלטה של רשות מקומית או של נושא משרה או תפקיד בה, למעט החלטה הטעונה אישור שר הפנים; "אישור" לענין זה – בכל דרך, ולרבות החלטה שלא לאשר".

3.מגזר המחלוקת כפי שעולה מן העתירה מבקש להעמיד במבחן הביקורת את החלטת מועצת העיריה ודרך פעולתה באישור הסכם המסגרת והסכם הזיכיון בלא להיזקק לחוות דעת משפטיות כנטען על ידי העותרים. החלטה זו, הכורכת עמה בירור מקומה ואופייה של דרישת החוק לחוות דעת משפטית כתנאי להתקשרות רשות מקומית בהסכם, נמנית על אותן החלטות של רשות מקומית אשר סמכות בית המשפט לעניינים מינהליים מתפרשת עליהם. למותר לומר, כי הסייג המוציא החלטות רשות מקומית הטעונות אישור שר הפנים מגדר סמכות זו אינו חל על מהות המחלוקת כמתואר בעתירה.

4.לאור האמור, מקומו של נושא העתירה להידון בבית המשפט לעניינים מינהליים ואין מקום כי בית משפט זה יזקק לו.

העתירה נדחית על הסף.