בג"ץ 8474-23 בג"ץ 8474-23

השופט ד' מינץ:

עניינה של העתירה שלפנינו בבקשת העותר כי נורה למשיבה, פרקליטות מחוז מרכז (פלילי), למסור לו את חומר החקירה שהתבקש על ידו טרם קיום שימוע לפני הגשת כתב אישום. בתמצית נטען כי המשיבה מסרבת להעביר לעיונו מסמכים שנמסרו על ידי עדי תביעה מהותיים במסגרת הודעותיהם במשטרה, ובהיעדרם הוא לא יוכל לטעון טיעונים מלאים ומפורטים בשימוע. לגישתו, מדובר בהפרה של הנחיות היועמ"ש ושל הוראות פקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971. כן התבקש צו ביניים המונע מהמשיבה לקיים את השימוע שנקבע למחר – 30.11.2023 – עד להכרעה בעתירה.

דין העתירה להידחות על הסף.

כפי שנקבע לא אחת, דרך המלך להעלאת טענות נגד פגמים שנפלו בהגשת כתב אישום, לרבות בנוגע להפרה של זכות השימוע, היא במסגרת ההליך הפלילי גופו (בג"ץ 5064/19 לוי נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 3 (29.7.2019) (להלן: עניין לוי); בג"ץ 8066/18 משיח נ' פרקליטות מדינה, פסקה 8 (22.1.2019); בג"ץ 8419/21 מיי קופי היינה שותפות מוגבלת נ' עיריית חיפה, פסקה 4 (12.12.2021)). בניגוד לטענות העותר, הלכה זו יפה גם במקרים שבהם מועלות טענות להפרה של זכות השימוע מחמת אי העברת מסמכים שעל פי הטענה חיוניים להגנת העותר (ראו למשל: בג"ץ 2384/21 פלוני נ' המחלקה לחקירות שוטרים, פסקה 3 (11.4.2021)). משעומד לעותר סעד חלופי להעלאת טענותיו, אין מקום להידרש להן באכסניה זו.

לכך יש להוסיף כי הגשת העתירה יום אחד בלבד לפני מועד השימוע, חרף העובדה שהעותר ידע כי השימוע ייערך בסוף חודש זה כבר לפני למעלה משבועיים ימים (נספח ג'6 לעתירה); וחרף העובדה שעמדת המשיבה בנוגע למסירת החומר המבוקש נמסרה לו אף קודם לכן (נספח ג'4 לעתירה) – מצדיקה אף היא את דחיית העתירה מחמת שיהוי (עניין לוי, פסקה 4).

העתירה נדחית אפוא.