בג"ץ 8475/17 פלוני נ. בית הדין השרעי לערעורים ירושלים

השופט נ' הנדל:

1.

לעיתים – וכך בענייננו – גדר המחלוקת וזהות הגורם שהביא את הסוגיה לפתחו של בית המשפט תוחמים את ההכרעה. ברקע – מקרה הדורש תיקון. אך ההליך דנן אינו המסגרת המתאימה לכך.

עסקינן בעתירה נגד בית הדין השרעי לערעורים בירושלים, אותה הגישה העותרת נגד בן זוגה, משיב 3 (להלן: המשיב ). לזוג שני ילדים קטינים – בת שנולדה בשנת 2005 ובן שנולד כשנה לאחר לכן. התיק עבר מספר גלגולים. לענייננו די לומר כי לאחר שהתנהל הליך לפני בית משפט זה, בית הדין השרעי האזורי קבע כי הקטינים יהיו בחזקת אביהם. המערערת לא פעלה בהתאם לפסיקת בית הדין, ובתגובה עתר המשיב לבית הדין להפסקת תשלומי המזונות. בקשה זו התקבלה ואושרה על ידי בית הדין השרעי לערעורים. על החלטת הפסקת תשלומי המזונות הגישה העותרת את העתירה דנן.

מטיעוני הצדדים, לרבות היועץ המשפטי לבית הדין, עולה כי על פי הדין השרעי על האב לשלם מזונות ללא קשר למקום הימצאות הילדים. אף לא עולה כי בית הדין הדתי טעה בהפסקת תשלום המזונות באופן זמני לנוכח מעשי העותרת, שלא העבירה את הקטינים לחזקת המשיב. התיק נקבע לדיון לפנינו. האב לא התייצב, ושמיעת התיק נדחתה לנוכח חשיבות השתתפותו בהליך.

בדיון שהתנהל בפנינו ביום 7.3.2018 טענה העותרת כי היא מעוניינת להעביר את הילדים לידי אביהם, אך הם אינם מסכימים לכך. המשיב נשאל מדוע הוא אינו פונה לבית הדין השרעי כדי שהילדים יועברו אליו, והשיב כי מאמציו להבאת הילדים לחזקתו אינם עולים יפה.

2.

אנו תקווה – וזהו הדין המצוי, ולא רק הרצוי – כי ההורים מבינים שהמרכיב החשוב ביותר במחלוקת ביניהם הוא עקרון טובת הקטין. קשה להשלים עם המצב הנמשך כיום מנקודת מבטם של שני הצדדים להליך. אשר לעותרת, היא דורשת כי חיוב המזונות יושב על כנו, אך היא אינה פועלת לפי החלטת בית הדין. אשר לנקודת מבטו של המשיב, הוא אינו פועל וכאילו משלים הוא עם המצב הזמני, לפיו הילדים אינם בחזקתו, והוא אינו חייב במזונותיהם. לנוכח הרכיב האנושי הדומיננטי בהליך זה – הקטינים עצמם – וטענת המשיב כי לא ראה את הילדים כבר עשרה חודשים, ראינו לתת הכרעה בהקדם.

3.

נאמר מספר נקודות. ראשית, נדרשים בירור וסיוע של גורמי הרווחה לשם העברת הילדים לחזקתו של האב. לא רק שהילדים לא הועברו לרשותו לפי פסק הדין, אלא שלטענתו הוא גם אינו זוכה לביקורים מצידם במשך תקופה משמעותית בחיי הקטינים, לנוכח גילם. שנית, נכון יהיה כי שני הצדדים יפנו לבית הדין הדתי האזורי, או בית משפט מוסמך אחר, כדי לבקש שהעברת הילדים תבוצע. אם אכן כדברי העותרת היא אינה מצליחה לשכנע את הילדים לעבור לחזקת אביהם, וברצונה לכבד את הכרעת בית הדין – עליה לפנות לבית הדין. ניתן להניח כי לאחר שיועברו הילדים, אפשר יהיה לבטל את הצו הזמני בדבר הפסקת תשלום המזונות. מנקודת מבטו של המשיב, עליו לפעול תוך פנייה אל בית הדין השרעי האזורי, או כל בית משפט מוסמך אחר, כדי שיראה את הילדים וידאג לחזקתם אצלו.

לנוכח הצורך בליווי לאורך זמן של הגורמים הטיפוליים, לרבות שירותי הרווחה, אין זה ראוי כי הבירור ייעשה על ידי בית משפט זה. אך ראוי מאוד כי הצדדים יפנו אל הערכאה המבררת. חזקה על בית הדין השרעי האזורי כי יפעיל את סמכותו ואת הכלים הנתונים לו כדי לשנות מהמצב הקיים, שאינו תואם את פסיקתו.

לגופה של עתירה, לעת הזאת לא מצאנו כי ניתן להעניק סעד לעותרת. הסוגיה המונחת לפנינו היא ביטול הפסקת תשלומי המזונות. אלא שהחומר שהוגש מלמד כי סנקציה כזו מוטלת מכוח הדין הדתי. עוד יודגש כי עסקינן בסנקציה זמנית. אשר לטענת העותרת כי הילדים מונעים ממנה את העברתם לידי המשיב – עליה לפתוח בהליך המתאים. המשיב, כאמור, לא הגיש כל בקשה בעניין, אך נראה שגם הוא חייב להיות מעוניין בשינוי המצב לגבי ילדים, שאותם הוא אינו רואה כבר תקופה ארוכה למרות הפסיקה לפיה עליו לקבל את המשמורת עליהם.

4.

התוצאה היא כי לעת הזאת אין מקום להתערבותו של בית משפט זה על פי העתירה שהוגשה. מצופה כי באי כוח הצדדים יפעלו כדי שזכויות מרשיהם יישמרו. וחשוב יותר – כי יישמר עקרון טובת הקטין, אשר שומר עליו גם אם הסתיים הליך זה או אחר. כמובן, היה ויוגש הליך לבית הדין או לבית משפט מוסמך אחר, טענות הצדדים שמורות להם.

העתירה נדחית. אין צו להוצאות.