בג"ץ 8490/02 מדינת ישראל נ. מיגרלשוילי אלברט

1.זוהי בקשה שניה של המדינה להאריך את מעצרם של המשיבים בתשעים ימים או עד למתן פסק דין בעניינם, לפי המוקדם מביניהם.

2.המשיב 3 הואשם בעבירות של רצח בכונה תחילה ועבירות אלימות נוספות. על פי עובדות האישום קשר המשיב 3 קשר עם אחרים להמית את זוננשוילי ואחיו שרון זוהר. המשיב 3 ועוד מספר קושרים דקרו וגרמו למותו של זוננשוילי ופצעו פציעות קשות את זוהר. בכתב אישום נפרד הואשמו משיבים 1 ו-2 בהשתתפות בתכנון המוקדם של הרצח ובדקירת המנוח ואחיו. שני כתבי האישום אוחדו והדיון בהם נשמע במשולב.

3.במהלך תשעת החודשים הראשונים למשפט נשמעו 17 עדי תביעה. ישיבת הוכחות אחת שהיתה שנקבעה ל-9.9.02 בוטלה עקב פטירתו של עו"ד לידסקי ז"ל שיצג את משיב 3. ישיבות נוספות נקבעו במהלך אוקטובר 2002, במסגרתן צפויה להסתיים פרשת התביעה.

4.המדובר במשפט מורכב הכורך עמו שלושה נאשמים ופרשת הוכחות סבוכה בה נדרשת עדותם של עדים רבים. מטבע הדברים משפט מסוג זה אורך זמן ולא מצאתי כי ארע במקרה זה ניצול בלתי יעיל של זמן שיפוטי. התמשכות ההליכים נובעת, בעיקרה, מצרכי ניהולו של המשפט ואינה נעוצה במחדלים של גורם כלשהו המעורב בהליך השיפוטי.

מנגד, מדובר בנאשמים אשר מסוכנותם לציבור רבה ביותר. היא נלמדת בראש וראשונה מנסיבות עבירת הרצח האכזרית המיוחסת להם, אשר נעשתה בחבורה וכפרי תכנון מוקדם. משיב 1 ביצע את המיוחס לו בכתב האישום כשהוא במעמד של אסיר ובעת שברח מן הכלא. לחובתו הרשעות קודמות בעבירות חמורות בתחום מין, אלימות, רכוש, ובריחה ממשמר חוקי. אשר למשיב 2 – אין לו עבר פלילי אולם צויין על ידי התביעה כי לאחר הארוע נשוא כתב האישום הוא נעצר לאחר שנמלט משוטרים עקב ביצוע עבירות תעבורה. תסקיר מעצר שהוגש בעניינו לא היה חיובי. משיב 3 הוא הדמות הדומיננטית בפרשת הרצח ולחובתו הרשעה קודמת אחת בתחום הרכוש. חומרת העבירות בהן הוא מואשם בתיק זה מצביעות על מסוכנותו הגבוהה.

5.בא כוח משיב 1 ביקש כי בית המשפט יורה על חלופת מעצר לגבי מרשו על דרך העברתו ממסגרת מעצר למסגרת מאסר שלטענתו הוא מרצה בגין עבירות אחרות. לדבריו, המשפט עשוי להתארך, ומשהוא מרצה עונש מאסר, נכון יהיה להחזירו לתנאי כליאה בבית סוהר שם יוכל לזכות בתנאי החזקה טובים יותר, וזאת בכפוף לתנאים אשר יבטיחו את מטרת המעצר במסגרת שהותו בכלא. טענותיו אלה של הסניגור נמצאו חסרות בסיס עובדתי משהודע על ידי התביעה ביום 20.10.02 כי משיב זה סיים לרצות את עונשו כאסיר והוא מוגדר כיום כעצור בלבד.

בא כוח משיב 2 טוען כי חל כרסום מהותי בראיות התביעה כנגד מרשו ויש בכך הצדקה לשחרורו מה גם שהוא משולל עבר פלילי. הוא מבקש לאור חלוף הזמן כי יוגש תסקיר מעצר נוסף בעניינו אשר יבחן אפשרות חלופת מעצר. לענין חומר הראיות, אין זו המסגרת המתאימה לבירור סוגיה זו, והדרך לבררה הינה בדרך כלל בנתיב העיון החוזר בהחלטת המעצר. (בש"פ 445/98 מדינת ישראל

נ' הוכברג , תק' על' 98(1) 215; בש"פ 3956/99 מדינת ישראל נ' חדיף , תק' על' 99(2) 1008). לא מתקיים כאן מצב חריג המצדיק לעיתים נדירות עיון בראיות על ידי בית משפט זה במסגרת בקשה להארכת מעצר (בש"פ 6489/00 מדינת ישראל נ' זגורי, דינים עליון נח' 346). אינני רואה גם מקום להורות על הגשת תסקיר מעצר נוסף בעניינו של משיב 2 משמכלול הנתונים הנוגעים אליו, ובהם מעורבותו הנטענת בעבירות החמורות נשוא כתב האישום וארוע הימלטותו מהשוטרים לאחר מכן, מעלים חשש של ממש למסוכנותו ולהימלטותו מן הדין שלא יוסרו באורח מניח את הדעת במסגרת חלופת מעצר.

טוען בא כוח משיב 3 כי ראוי כיום לשחררו מפאת גילו המבוגר וקיומה של חלופת מעצר סבירה בעניינו. לא אוכל להיענות גם לבקשה זו נוכח מסוכנותו הרבה של משיב זה וחלקו הדומיננטי בפרשת הרצח.

6.באיזון השיקולים השונים הצריכים לענין, אני מחליטה על הארכת מעצרם של שלושת המשיבים כמבוקש על ידי התביעה. מעצרם יוארך בתשעים ימים באופן הבא: מעצר משיבים 1 ו-2 יוארך מיום 2.11.02 ומעצרו של משיב 3 יוארך מיום 10.10.02 או עד למתן פסק דין בעניינם של שלושת המשיבים, לפי המוקדם מביניהם.