בג"ץ 8513/02 KANGARO INDUSTRIES נ. שבו מכשירי כתיבה בע"מ

1.עניין לנו בסכסוך משפחתי רחב היקף הנוגע, בין השאר, לזכות בסימן מסחר הרשום על שם מבקשים 1 ו- 3.

2.מבקשות 1 ו- 2 הן חברות מייצרות ומשווקות מכשירי כתיבה, מכשירי ניקוב, מכשירי חיבור וסיכות מסוגים שונים, תחת השם: " Kangaro " במדינות רבות בעולם. שיווק המוצרים בישראל נעשה באמצעות המבקשת 4.

ביום 5.6.98 נרשם סימן מסחר שמספרו 110698: " Kangaro " בישראל, על שמם של מבקשת 1 ומבקש 3, החי בהודו.

3.בינואר 2001 גילו המבקשים כי המשיבים מייבאים ומשווקים בישראל מכשירי כתיבה הנושאים את השם Kangaro , ארוזים באריזה זהה לזו של המבקשים ונושאים מספרי דגם זהים למספרי הדגם של מוצריהן. המבקשים פנו אל המשיבים באותו חודש בדרישה לחדול מיבוא ושיווק מוצרים אלה. פניות נוספות נעשו בחודשים פברואר ואפריל 2001. הפניות לא הניבו פרי. במאי 2002 פנו המבקשים שוב אל המשיבים, בטענה כי הבחינו בהתגברות שיווק המוצרים המפרים בישראל, לאחר שנודע להם על תערוכה בה יוצגו אותם מוצרים. גם מגעים אלה לא הביאו ליישוב סופי של המחלוקות.

4.לפיכך, הגישו המבקשים ביום 18.6.02 בקשה למתן צו מניעה זמני, בה עתרו לאסור על המשיבים לייבא, לשווק, להפיץ מוצרים הנחזים להיות מתוצרת המבקשות 1 ו- 2 או המפרים את זכויותיהן. כן עתרו להורות למשיבים להעביר למבקשים דו"ח ערוך על ידי רו"ח המפרט את שמות המשווקים ו/או הסוחרים ו/או המפיצים שברשותם מוצרים מפרים, לרבות פירוט בדבר כמויות, תאריכי רכישה ו/או העברה ומחירי מכירה, במידה וישנם. ביום 22.7.02 הגישו המבקשים את תביעתם נגד המשיבים בה עתרו למתן צו מניעה קבוע, למתן חשבונות ולתשלום פיצויים. את תביעתם ביססו על עילות של גניבת עין, עשיית עושר ולא במשפט, הפרת סימן מסחר, דילול סימני מסחר, הטעיה לפי חוק הגנת הצרכן, רשלנות, הפרת חובה חקוקה ותיאור כוזב.

5.לא היתה מחלוקת בבית המשפט קמא באשר לזהות סימן המסחר בו עושים המשיבים שימוש, ובאשר לדמיון בין המוצרים שצילומיהם הובא בפני בית המשפט קמא. אף לא היתה מחלוקת באשר למוניטין העולמי של Kangaro בתחום מכשירי הכתיבה. הצדדים חלוקים בנוגע למיהות הבעלים האמיתיים בזכות בסימן המסחר.

6.מהחלטתו של בית המשפט קמא עולה כי נחה דעתו בדבר קיום תשתית ראייתית מספקת לצורך מתן צו מניעה זמני, אולם הוא נמנע מלתת סעד כזה מחמת שיהוי מצד המבקשים במשך כשנה וחצי (החל בינואר 2001 וכלה ביוני 2002). בית המשפט המחוזי דחה את הטענה בדבר התגברות היבוא ומעשי ההפרה בשנת 2002 לקראת תערוכה בה הוצגו המוצרים. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שבפניי.

7.לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובה לה ובמסמכים שצורפו, נראה כי יש מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט קמא. נקודת המוצא להחלטתי זו היא קיומה של תשתית ראייתית מספקת לצורך הבקשה לסעד זמני, שאף אני, כבית המשפט המחוזי, מוצאת כי אכן קיימת כזו. סימן המסחר רשום כחוק בישראל על שם המבקשים 1 ו- 3 מאז 1998, והמוצרים המופצים והמשווקים על ידי המשיבים מפרים אותו לכאורה. זאת לזכור כי ההנחה היא שרישום סימן המסחר על שם המבקשות 1-3 תקף וראוי להגנה (רע"א 6012/02 לחם חי בע"מ נגד י. את א. ברמן בע"מ (מאפיית ברמן) (לא פורסם).

אמנם הוגשה לאחרונה על ידי צד שלישי, אחיו של מבקש 3, בקשה לביטול רישום סימן המסחר שטרם נדונה, אולם כל עוד רשום הסימן על שם המבקשים 1 ו- 3 הבעלות היא שלהם.

8.השאלה המרכזית אם לא היחידה, העומדת לדיון היא, האם השתהו המבקשים בפנייה לערכאות.

שיהוי יכול ויהיה אובייקטיבי ויכול ויהיה סובייקטיבי או שניהם כאחד (ראה: בג"צ 2285/93 אוסי נחום נגד גיורא לב ו-6 אח', פ"ד מח(5), 630, עמודים 641-642). נראה כי לא היה במקרה זה שיהוי אובייקטיבי ובוודאי שלא היה שיהוי סובייקטיבי. המבקשים עמדו על זכותם מרגע שגילו כי המשיבים מייבאים ומשווקים בישראל את מכשירי הכתיבה בחיקוי ברור של מוצריהם המיוחדים. הם פנו מייד עם הגילוי, בחודש ינואר 2001 אל המשיבים, והמשיכו בפניות נוספות בחודשים פברואר ואפריל. במהלך אותה שנה היו מגעים ומפגש בין הצדדים בניסיון למצוא פתרון לבעיה. משלא עלה הדבר בידם ומשהתברר שהמוצרים עומדים להיות מוצגים בתערוכה ומסתמנת התגברות שיווקם, פנו הם שוב במכתב למשיבים ובעקבות זאת שוב היו מגעים, בעקבותיהם הגיעו להסדר זמני לפיו יוסתר סימן המסחר במדבקה על מוצרי המשיבים בתערוכה. משלא הצליחו להגיע להסדר כולל פנו המבקשים ביום 18.6.2002 לבית המשפט.

9.אין לבוא בטרוניה למבקשים על כי לא אצו רצו להתדיינות משפטית ועל שניסו להסדיר את העניין עם המשיבים מחוץ לכתלי בית המשפט, מה עוד שמדובר בבני משפחה. התנהגותם של המבקשים אינה מעידה על כך שהשלימו עם ההפרה והמשיבים לא הצביעו על שינוי מצבם לרעה עקב ה"שיהוי" בפניה לערכאות.

זאת ועוד. גם אם היה שיהוי בהגשת הבקשה לסעד זמני, לא על נקלה ישלול בית המשפט סעד מבעל דין בטענה זו (ע"א 656/79 גרינפלד נגד קירשן ואח' פ"ד לו(2) 309, בעמוד 317). דברים אלה יפים גם לעניין סעד זמני.

גם מאזן הנוחות נוטה בשלב זה לטובת המבקשים המשווקים מוצריהם תחת סימן המסחר הרשום, כשמתחריהם מפרים לכאורה את זכותם ונוגסים בנתח שוק שלהם.

10.הסעד שהתבקש בבקשה המקורית כלפי רואה חשבון לא נדון על ידי בית המשפט המחוזי והוא יידון שם ככל שיועלה על ידי המבקשים בהליך ראוי.

11.לאור האמור, ניתנת בזה רשות ערעור. הבקשה נידונה כערעור על פי הרשות שניתנה. הערעור מתקבל. החלטת בית המשפט המחוזי מתבטלת וניתן בזה צו מניעה זמני האוסר על המשיבים לייבא, לשווק, להפיץ מוצרים המפרים את זכויות המבקשים

בסימן המסחר.

המשיבים ישלמו למבקשים סך של 25,000 ₪ שכ"ט עו"ד בצירוף הוצאות.

החלטה זו מותנית בהפקדת ערבות בנקאית בסך 150,000 ₪ על ידי המבקשים, תוך 15 יום ממועד נתינתה, להבטחת נזקי המשיבים כתוצאה ממתן צו זה, באם תידחה תביעת המבקשים.