פרטי ההליך
בבית המשפט העליון בשבתו כבית
משפט גבוה לצדק
בג"ץ
8523/12
לפני:
כבוד השופט ח' מלצר
כבוד השופט נ' הנדל
כבוד השופט נ' סולברג
העותרת:
תקוה גרוס
נ ג ד
המשיבים:
1. בית הדין הרבני הגדול ירושלים
2. בית הדין הרבני האזורי נתניה
3. אהרון גרוס
עתירה למתן צו על תנאי
בשם העותרת:
עו"ד אוריה באר
בשם המשיב 3:
עו"ד דליה וילנקו
פסק-דין
השופט ח' מלצר:
1.
לפנינו עתירה למתן צו על-תנאי, שיורה למשיב 1 לנמק מדוע לא יבוטל פסק דינו (שניתן על ידי כב' הדיינים: הרב צ' אלגרבלי , הרב א' שיינפלד , הרב י' אלמליח ), מתאריך 28.10.2012 בתיק מס' 878126/1, בגדרו נדחה ערעורה של העותרת על פסק דינו של המשיב 2 (כב' הדיינים: הרב י' זמיר , הרב ש' שפירא , הרב א' שינדלר ), מתאריך 13.11.2011 בתיק מס' 259535/2.
2.
לאחר עיון בעתירה ובחומר שצורף אליה וכן בתגובתו המקדמית של המשיב 3, שהוגשה על פי מה שהתבקש הימנו – הגענו למסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת כך שאין היא מגלה על פניה עילה להתערבות. נביא להלן, בקצרה, את הנימוקים למסקנתנו זו.
3.
בית הדין הרבני האזורי הנכבד קיבל (בדעת רוב) את תביעתו של המשיב 3 לגירושין והעותרת חויבה לקבל גט פיטורין ממנו, מהטעמים שפורטו בפסק הדין. בנוסף נקבע כי במועד סידור הגט על המשיב 3 לשלם לעותרת פיצויים בסך של 30,000 ש"ח, וזאת "כפשרה הקרובה לדין" בגין הדרישות והטענות הממוניות, שהועלו על ידי העותרת (בעצמה) במעמד דיון ההוכחות שהתקיים בפני בית הדין הרבני האזורי הנכבד. עוד נפסק כי באם העותרת לא תופיע למועד סידור הגט, או תסרב לקבלו – בית הדין ישקול לבטל, או להפחית את הסכום שנקצב כנ"ל, ואף ישקול ליתן היתר נישואין למשיב 3, אם הדבר יתבקש.
4.
בתאריך 7.12.2011 (כשלושה שבועות לאחר מתן פסק הדין הנ"ל), התייצבו הצדדים בפני בית הדין הרבני האזורי הנכבד, לצורך סידור הגט. באותו מעמד, ולאחר שמיעת הצדדים, ניתן (ע"י כב' הדיינים: הרב י' זמיר , הרב א' שינדלר והרב י' י' בן-מנחם ), פסק דין לגירושין, שבגדרו נפסק, בין היתר, כך:
"הבעל חייב לשלם לאשתו סך של 30,000 ₪ לסילוק כל תביעותיה הכספיות, כולל הכתובה. מעבר לתשלום זה
[שהועבר לידי העותרת באותו מעמד – הערה שלי ח"מ ] אין כל תביעות הדדיות בין הצדדים ".
(ההדגשות שלי – ח"מ ).
5.
העותרת קיבלה, כאמור, לידיה את הסכום הנ"ל במעמד סידור הגט (לטענת המשיב 3, שנתמכה בתצהירו, הסכום האמור שולם לעותרת במזומן, ולאחר קבלתו לידיה היא הצהירה: "ספרתי את הכסף. זה בסדר גמור"), ושינוי המעמד הושלם, מבלי שהעותרת טענה כי בכוונתה להגיש ערעור על הסכום שנפסק לטובתה (ומבלי שערעור כאמור הוגש על ידה עד אותו מועד).
6.
פסק הדין לגירושין (שניתן כאמור על יסוד פסק דינו הקודם של בית הדין הרבני האזורי הנכבד), בגדרו נפסק כי מעבר לתשלום שניתן בידי העותרת: "אין כל תביעות הדדיות בין הצדדים" – חוסם איפוא את דרכה של העותרת, לאחר שהיא גילתה למעשה דעתה כי אין בכוונתה לממש את זכות הערעור המוקנית לה בדין.
בנסיבות אלה ובהיעדר טעמים מיוחדים וכבדי-משקל, שאינם בנמצא כאן – אכן לא היה מקום לערעור שהגישה העותרת לבית הדין הרבני הגדול לאחר סידור הגט (השוו: ע"א 10702/05 לוי נ' בנק איגוד (14.1.2007); רע"א 9614/05 רז גל בע"מ נ' בנק לאומי (16.3.2006) ). בדין קבע, איפוא, המשיב 1 כי על "הערעור [ש]הוגש כשלושה שבועות לאחר מתן הגט וקבלת הכסף" – להידחות, וממילא, אין העתירה שבפנינו עומדת באמות המידה הנדרשות לצורך התערבות בהחלטותיהם של בתי דין דתיים, כפי שהותוו בפסיקתו של בית משפט זה (עיינו, למשל: בג"צ 10736/07 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים (21.1.2008)).
7.
סוף דבר: העתירה נדחית על הסף, בהיעדר עילה להתערבות. בנסיבות העניין – לא יושת כאן צו להוצאות.
ניתן היום, י"א באדר התשע"ה (2.3.2015).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט