בג"ץ 8557-23 בג"ץ 8557-23

1.ביום 4.3.2024 ניתנה החלטתנו, במסגרתה התבקש המשיב להגיש עמדה משלימה, בין היתר, בשאלת סמכותו להוציא את הצו נושא העתירה, תוך התייחסות לטענת העותרות לפיה השטח נושא הצו – כולו או חלקו – מצוי בתחום השיפוט של עיריית ירושלים.

2.ביום 15.5.2024, הגיש המשיב את עמדתו המשלימה, ובה חזר על טענתו כי הצו נושא העתירה מצוי כולו באזור יהודה ושומרון. לתמיכה בטענתו, צרף המשיב תעודת עובד ציבור של ראש ענף תשתית במנהל האזרחי, שלפיה שטח הצו "ממוקם כולו בתחום שטחי איו"ש, בסמוך לקו גבול בין שטח C בתחום איו"ש לשטח ישראל". לטענת המשיב, הסמכות לקבוע האם השטח נושא הצו נמצא בתחום יהודה ושומרון – נתונה לו, בהתאם לסעיף 6(ב) למנשר בדבר יישום הסכם הביניים (יהודה ושומרון) (מס' 7), התשנ"ו-1995 (להלן: המנשר), וכן לקביעות פסק הדין בבג"ץ וופא נ' שר הביטחון פ"ד נ(2) 848 (4.7.1996) (להלן: עניין וופא). סמכותו זו, טוען המשיב, הואצלה על-ידו לראש תחום תשתית במינהל האזרחי.

3.העותרות, מנגד, טוענות כי בהתאם לפסק הדין בעניין וופא, סמכות המשיב לקבוע אם שטח מסוים מצוי בתחום סמכותו, נוגעת לגבולותיהם של האזורים השונים שבתוך שטחי יהודה ושומרון עצמם, כפי שהוגדרו בהסכם הביניים שבין ישראל לפלסטינים (להלן: הסכם הביניים). לעומת זאת, כאשר עסקינן בשאלת קו הגבול שבין מדינת ישראל הריבונית לבין שטחי יהודה ושומרון, הגורם המוסמך לקבוע בנדון הוא שר החוץ.

4.עיון בעניין וופא, אליו מפנים הצדדים, מלמד כי נדונה במסגרתו עתירה נגד צו לתפיסת מקרקעין שהוציא המשיב בתחומי אזור C, כהגדרתו בהסכם הביניים. טענת העותרים באותה פרשה היתה כי השטח לגביו יצא הצו אינו מצוי באזור C אלא באזור אחר ביהודה ושומרון, שהוגדר בהסכם הביניים כאזור H1 – ושאינו בתחום סמכותו של המשיב. בית המשפט דחה את טענת העותרים, תוך שקבע כי "בדרך כלל, סכסוך בשאלה, אם שטח מסוים מצוי בתחום השליטה של צה"ל, תוכרע, לצורך הדין הפנימי, על-ידי המפקד של כוחות צה"ל באזור". בפסק הדין, השווה בית המשפט את סמכותו זו של המשיב, לסמכות שר החוץ לקבוע בשאלות הנוגעות לגבולות ישראל הריבונית עצמה: "אכן, זו ההלכה מאז ועד היום, שמחלוקת בשאלה, אם שטח מסוים נכלל בגבולות המדינה, תוכרע בדרך כלל לפי תעודה של שר החוץ. [...] מבחינתו של בית המשפט בישראל כשם ששר החוץ מוסמך לומר מהם הגבולות הקיימים של המדינה, כך גם מפקד כוחות צה"ל באזור יהודה והשומרון מוסמך לומר מהו השטח הנתון לשליטת כוחותיו באזור זה. שר החוץ, המופקד על ענייני החוץ מטעם הממשלה, מדבר בשם המדינה ככל שמדובר בשטח המצוי בגבולות המדינה, ואילו מפקד כוחות צה"ל באזור יהודה והשומרון, שאף הוא פועל מטעם הממשלה, מדבר בשם המדינה ככל שמדובר בשטח המצוי באזור זה".

5.בענייננו, המחלוקת בשאלת הגבול שבו 'נופל' שטח הצו, אינה נוגעת לגבולות האזורים הפנימיים ביהודה ושומרון כפי שהוגדרו בהסכם הביניים, וכפי שנדון בעניין וופא; היא גם לא נוגעת לגבולות שבין ישראל הריבונית למדינה ריבונית שכנה (ראו, למשל: ע"א 2561/09 עומרי נ' רשות הפיתוח מינהל מקרקעי ישראל (24.2.2011)). ענייננו בשאלת קו הגבול שבין עיריית ירושלים שבישראל הריבונית, לאזור C שביהודה ושומרון. בנסיבות אלו, ובניגוד לטענת המשיב, לא ניתן ללמוד מהאמור בעניין וופא, כי די בתעודת עובד הציבור שהגיש, על מנת לתמוך בעמדתו שלפיה השטח נושא הצו מצוי בתחומי אזור C שתחת סמכותו (ראו גם: בג"ץ 256/01 רבאח נ' בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים פ"ד נו(2), 930 (2002); בג"ץ 7564/95 רביע נ' מפקד כוחות צה"ל (13.8.1998)).

6.בשים לב לאמור, יגיש המשיב עד יום 18.6.2024 תעודת שר חוץ לתמיכה בטענתו כי השטח נושא הצו מצוי באזור יהודה ושומרון; לחלופין, יבהיר מדוע, על אף האמור, ניתן להסתפק בתעודת עובד הציבור מטעמו. נעיר, כי אין בדברים אלה כדי להביע עמדה, בשלב זה, בנוגע ליתר הנושאים אליהם התייחס המשיב בהודעתו המשלימה, וליתר הנושאים השנויים במחלוקת בין הצדדים.