בג"ץ 8583/07 קיבוץ אלומות ועוד 55 אח' נ. המוסד לביטוח לאומי

השופט ע' פוגלמן:

1.

עניינה של העתירה שלפנינו בחיוב בדמי ביטוח לאומי המוטל על העותרים, שהם 56 קיבוצים ומושבים שיתופיים, בגין חברי הקיבוץ, העובדים כשכירים במשרה מלאה מחוץ לקיבוץ (להלן: עובדי חוץ). נטען כי למרות שמעבידם של עובדי החוץ מנכה, כדין, את מלוא דמי הביטוח הלאומי עבור עובדי החוץ, נדרשים הקיבוצים לשלם למשיב (המוסד לביטוח לאומי) סכום נוסף בגין חברי הקיבוצים עובדי החוץ. נטען כי חיוב זה נעדר הצדקה עניינית, מוטל בחוסר סמכות, ובניגוד להוראות חוק יסוד: משק המדינה.

2.

בכתב העתירה נטען כי הסוגיה העומדת במרכזה של העתירה הינה סוגיה משפטית עקרונית שעניינה בשאלת החוקיות של נורמה משפטית, שהיקפה רחב, ולפיכך, ראוי כי תתברר לפני בית משפט זה, בהתאם לאמות המידה שנקבעו בהלכה הפסוקה. בהחלטתי מיום 14.10.07 התבקשה תגובת המוסד לביטוח לאומי בשאלת קיומו של סעד חלופי. בתגובת המוסד לביטוח לאומי נטען כי עומד לעותרים סעד חלופי בדמות פנייה לבית הדין לעבודה, נוכח הוראת סעיף 391(א) לחוק הביטוח הלאומי, [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן: חוק הביטוח הלאומי), וכי אין כל עילה לכך ששאלת פרשנות הוראות הדין ויישומן על ידי המוסד לביטוח לאומי לא תיבחן על ידי בית הדין לעבודה, כפי שנעשה בכל מקרה אחר.

3.

דין העתירה להידחות על הסף. עניינה של העתירה בטענת העותרים כי הם נדרשים לשלם דמי ביטוח לאומי, שלא כדין, עבור עובדי החוץ. סעיף 391(א) לחוק הביטוח הלאומי מעניק לבית הדין האזורי לעבודה סמכות ייחודית לדון, בין היתר, בתובענה "של מבוטח או של מי שהיה מבוטח, של הנתבע לשלם דמי ביטוח או של הטוען שהוא מבוטח, נגד המוסד בכל ענין הנוגע לביטוח לפי חוק זה" (נעיר במאמר מוסגר כי הוראת סעיף זה מחריגה מסמכות בית הדין האזורי לעבודה תובענות לפי פרק ח לחוק הביטוח הלאומי שכותרתו "ביטוח זכויות עובדים בפשיטת רגל ובפירוק תאגיד", אך עניין זה אינו רלוונטי לעתירה זו). אמנם, הקניית הסמכות לבית הדין האזורי לעבודה אינה שוללת את סמכותו של בית משפט זה (השוו: בג"צ 6163/92 אייזנברג נ' משרד הבינוי והשיכון , פ"ד מז(2) 229, 238 – 239 (1993)). עם זאת, וכפי שנפסק, רק במקרים חריגים ייזקק בית משפט זה לעניין הנתון לסמכותו של בית משפט אחר ( שם , בעמ' 240). המקרה שלפנינו אינו נמנה על אותם מקרים. אמנם, נראה כי העתירה מעוררת שאלות כלליות המשותפות לעותרים ולעוד קיבוצים ומושבים. עם זאת, בכך אין די על מנת שבית משפט זה ייזקק לעתירה, וגם בגדרי סדרי הדיון בבתי הדין לעבודה ניתן להביא לדיון משותף בשאלות אלו, ככל שיהיה לכך מקום (השוו: בג"צ 9883/06 קיבוץ כפר גלעדי נ' המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם, 28.3.07)). מעבר לכך, אין כל מניעה כי בית הדין האזורי לעבודה יידרש לשאלות שמציגה עתירה זו, הנוגעות למערכת היחסים שבין הקיבוצים לבין עובדי החוץ, והשלכתם על חובת תשלום דמי הביטוח הלאומי. מתגובת המוסד לביטוח לאומי עולה, כי עניין זה אכן נמצא בדיון במספר תיקים התלויים ועומדים לפני בתי הדין לעבודה.

נוכח כל האמור, דין העתירה להידחות על הסף מחמת קיומו של סעד חלופי, וכך אנו מורים.