פרטי ההליך
בבית המשפט
העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ
8587/04
בפני:
כבוד השופט מ' חשין
כבוד השופטת ד' ביניש
כבוד השופטת א' חיות
העותרת:
אסתר הללי (חבאני)
נ ג ד
המשיבים:
1. ממשלת
ישראל
2. אטבליסמנט ניהל חברה זרה רשומה בישראל
עתירה למתן צו על-תנאי
תאריך הישיבה:
י"ד בשבט תשס"ה
(24.01.05)
בשם העותרת:
עו"ד יצחק הוס
בשם המשיבה 1:
עו"ד חני אופק
בשם המשיבה 2:
עו"ד משה הרצוג
פסק-דין
השופט מ' חשין:
עניינה של העתירה בהוראת תקנה 1(22) לתקנות הגנת הדייר (דמי שכירות בבתי עסק - אי תחולת השיעורים המרביים והפחתות), תשמ"ג-1983 ( התקנות ). תקנה 1 בכללותה נסבה על אי-תחולת השיעורים המרביים של דמי שכירות המשתלמים עבור בית-עסק - שיעורים מרביים הקבועים על-פי סעיף 52א לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל"ב-1972 - והוראת פיסקה (22) עניינה ב"בית-עסק שלא שולמו בעדו דמי מפתח".
העותרת היא דיירת מוגנת במסעדה שבבעלות המשיבה 2, ובסמוך לאחר כניסתה לתוקף של הוראת תקנה 1(22) תבעה המשיבה 2 את העותרת לתשלום דמי שכירות בלא תיקרה כפי שהיה עד חקיקתה של תקנה 1(22). בית-הדין לשכירות חייב את העותרת בתשלום דמי שכירות בסכומים מסוימים, ועל פסק-דין זה הגישה העותרת ערעור לבית-המשפט המחוזי. ערעור זה תלוי ועומד עתה לפני בית-המשפט המחוזי.
על רקע דברים שאמרנו ישאל השואל: אם עניינה של העותרת בסכסוך שיש לה עם המשיבה 2, תלוי עתה ועומד לפני בית-המשפט המחוזי, מה לה שעותרת היא לבג"ץ במקביל להתדיינות בבית-המשפט המחוזי? תשובתו של בא-כוח העותרת היא זו, שלטענתו תקנה 1(22) תקנה היא אשר הותקנה בחריגה מסמכות, ומתוך שהבג"ץ עניינו במשפט מינהלי (וחוקתי) ראה הוא לנכון לפנות אלינו בבקשת סעד. ומה באשר לסעד חלופי, והרי אותה טענה עצמה של חריגה מסמכות מעלה עורך-דין הוס לפני בית-המשפט המחוזי? יתר-על-כן: מה באשר לכלל הידוע כי בתי-המשפט לא יתירו כי אותו נושא עצמו יעלה לדיון בה-בעת בשני בתי-משפט (הכלל של lis alibi pendens )? תשובתו של עורך-דין הוס היא כי לפני בתי-משפט רבים בארץ תלויה ועומדת אותה טענה כטענתו על-אודות חריגה מסמכות, וכי רק הבג"ץ יכול לפתור את השאלה אחת ולתמיד. יתר-על-כן: בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו לא יזכה את העותרת בפסק-דין אלא בעוד ארבע שנים, ואם כך יהיה ייפגם הצדק במאוד.
תשובותיו של עורך-דין הוס אינן תשובות. לעותרת עומד סעד חלופי ראוי - הגם שבתקיפה עקיפה - וגם לא נמצא לנו טעם טוב להתיר כי אותו נושא עצמו יהא תלוי בה-בעת לפני בית-המשפט המחוזי ולפנינו.
היצענו לעורך-דין הוס כי יבטל את העתירה אך הוא ביקש בכל זאת לטעון לפנינו. בנסיבות אלו אין לנו אלא לדחות את העתירה.
היום, י"ד בשבט תשס"ה (24.1.2005).
ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת
________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.
04085870_G02.doc
מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il