בג"ץ 8592/00 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ. הועדה המקומית לתכנון ובניה הדרים

1.זוהי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב - יפו (כבוד השופטים י' גרוס, א' קובו, מ' רובינשטיין), בו נתקבל באופן חלקי ערעורם של המשיבים 1-3 על פסק דינו של בית משפט השלום בכפר סבא (כבוד הנשיא י' פרגו), ונקבע כי המבקשת אחראית לשיפויים על נזקים שנגרמו להם. כן נתקבל באותו פסק דין, באופן חלקי, ערעורו של המשיב 5, ונקבע כי האחריות לנזקי המשיבה 4 מתחלקת בין המשיבים 1-3, הנושאים בשליש מן הנזק, המשיבה 4 הנושאת בשליש מן הנזק, והמשיב 5 הנושא בשליש מן הנזק.

2.מפעלי המשיבה 4, העוסקת בייצור תערובות להזנת משק חי ושיווק ביצים, ממוקמים על מקרקעין בהוד השרון שבבעלותה. המשיבה 4 הגישה בקשה למתן היתר בניה להגדלת מחסן ביצים. בקשתה נתקבלה על ידי הועדה המקומית, ביום 11.2.92, ואולם זאת ללא אישור הועדה המחוזית, כנדרש על פי סעיף 97 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה1965-, במקרים בהם היתר הבניה אינו תואם את התכנית המופקדת שחלה על המקרקעין. ההיתר הונפק למשיבה 4 ביום 10.1.93, והיא החלה בבניה על פי ההיתר.

בשל היעדר אישור הועדה המחוזית, הוצא צו הפסקת בניה, שאושר על ידי בית המשפט ועל ידי ערכאת הערעור. בקשה מטעם הועדה המקומית, כי הועדה המחוזית תאשר את ההיתר בדיעבד, לא נענתה. המשיבה 4 עתרה לבית משפט השלום לחייב את המשיבים 3-1 - והם, הועדה המקומית, יו"ר הועדה המקומית ומהנדס הוועדה המקומית - בפיצויים בגין הנזקים שנגרמו לה עקב ביטול ההיתר. המשיבים 3-1 שלחו למבקשת הודעת צד שלישי, ותבעו שיפוי על פי הכיסוי הביטוחי. המבקשת שלחה מצדה הודעת צד שלישי למשיב 5, האדריכל שטיפל מטעם המשיבה 4 בבקשה להיתר הבניה.

3.בית משפט השלום חייב את המשיבים 3-1 ו5-, בתשלום הנזקים. בית המשפט קבע, כי המשיבים 3-1 התרשלו בהוצאת ההיתר, ואילו המשיבה 4 פעלה בתום לב. הודעת הצד השלישי ששלחו המשיבים 3-1 למבקשת, נדחתה.

בית המשפט המחוזי קבע, כי מן העובדות עולה, כי המשיבה 4 ידעה על התכנית המופקדת ועל הצורך בקבלת אישור הועדה המחוזית. לפיכך, קבע בית המשפט כי ראוי להשית על המשיבה 4 אשם תורם להוצאת ההיתר. עוד נקבע, כי בין המשיבה 4 לבין המשיב 5 מתקיימים יחסי שליחות, ולפיכך יש לייחס את ידיעתו בדבר אי חוקיות ההיתר, למשיבה 4. עוד נקבע, כי חובת תום הלב וההגינות, שחב הפרט כלפי הרשות, הופרה על ידי המשיבים 4 ו5-. לאור כל האמור, פסק בית המשפט כי חלוקת האחריות תהא באופן שהמשיבה 4 תישא בשליש מן הנזק, המשיבים 1-3 יישאו בשליש, והמשיב 5 יישא בשליש.

בית המשפט המחוזי קבע עוד, כי כניסתו לתוקף של היתר בניה הינה אך ורק לאחר מילוי כל תנאיו, תשלום האגרות לפיו, וחתימתו על ידי המוסמכים לכך. היתר הבניה נשוא הערעור הוצא ביום 10.1.93, ולפיכך, אך ממועד זה נתגבש תוקפו המשפטי. ביום 10.1.93, כך קבע בית המשפט המחוזי, היו כבר המשיבים 3-2 מבוטחים בביטוח נושאי משרה אצל המבקשת, הואיל ולפי תנאי הפוליסה, תכולתה רטרואקטיבית החל מיום 1.7.92. נקבע גם, כי העירייה לא הסתירה מחברת הביטוח עובדות מהותיות, ולא נתקיימו התנאים המקימים הפרה של חובת הגילוי על פי סעיף 6 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א1981-. לפיכך, נתקבל הערעור לעניין הפטור של המבקשת משיפוי המשיבים.

4.בגין חיוב המבקשת בשיפוי המשיבים 1-3, הוגשה בקשת רשות הערעור שלפנינו. המבקשת סבורה, כי לאור הכלל לפיו מעילה בת עוולה אין צומחת תביעה, ולאור הממצאים החמורים שקבע בית המשפט קמא ביחס להתנהגות המשיבה 4 ושלוחה המשיב 5, לא היה מקום לפסוק כל פיצוי לזכות המשיבה 4, או, לחלופין, ראוי היה לחלק את האחריות אך בין המשיבה 4 לבין המשיב 5. עוד טוענת המבקשת, כי הפוליסות אינן מקנות למשיבים 3-1 עילת תביעה כנגד המבקשת, כי הפוליסה היחידה הרלוונטית בענייננו היא הפוליסה השלישית שהוצאה על ידי המבקשת, וכי זו הושגה תוך הסתרת עובדות מהותיות מחברת הביטוח, בקשר לתביעה נזיקית צפויה מצד המשיבה 4.

המשיבים סבורים, כי הבקשה אינה מראה עילה לדיון בגלגול שלישי.

הבקשה נסבה, אפוא, בעיקרה, על שאלת חלוקת הנזק בין המשיבים 1-3, המשיבה 4 והמשיב 5, ועל השאלה האם היו המשיבים 1-3 מכוסים בפוליסה שהוצאה על ידי המבקשת, והאם הסתירו מעיניה עובדות מהותיות. שאלות אלה אינן מצדיקות, בנסיבות העניין, מתן רשות ערעור. הן הוכרעו על ידי בית המשפט המחוזי, על יסוד העובדות והממצאים שנקבעו. אמנם, שתי הערכאות דלמטה היו חלוקות במסקנותיהן בשאלות אלו. אך בכך בלבד, אין כדי להצדיק מתן רשות ערעור בגלגול שלישי.

לפיכך, הבקשה נדחית. המבקשת תישא בהוצאות המשיבים 3-1 בסכום של 5,000 ש"ח, ובהוצאות המשיבה 4, בסכום של 5,000 ש"ח.