פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ
8595/09
בפני:
כבוד השופטת א' חיות
כבוד השופט
י' דנציגר
כבוד השופט ע' פוגלמן
העותרים:
1. עיסא אלקונבר
2. מהא אלקונבר
3. אחמד אלקונבר
4. למיס אלקונבר
נ ג ד
המשיב:
משרד הפנים-רשות האוכלוסין, ההגירה והמעברים
עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים
בשם העותרים:
עו"ד זאיד עבדאללה
בשם המשיב:
עו"ד ליאורה וייס-בנסקי
פסק-דין
השופטת א' חיות:
1.
העותרים 1-2 נישאו בשנת 2000 ומאז הם מתגוררים לטענתם במזרח ירושלים ביחד עם שני ילדיהם הקטינים (העותרים 3-4) (להלן ביחד: העותרים ). ביום 3.2.2008 פנו העותרים למשיב בבקשה לקבלת היתרי שהייה זמניים בירושלים מכוח החלטת הממשלה מספר 2492 מיום 28.10.2007 שכותרתה "היתרי שהייה זמניים לתושבי איו"ש השוהים במזרח ירושלים תקופה ממושכת ללא אשרה כדין", בה הוקנה לשר הפנים שיקול דעת לאשר לתושבי איו"ש הרשומים במרשם האוכלוסין באיו"ש והמתגוררים שלא כדין במזרח ירושלים ברציפות משנת 1987, להמשיך ולשהות במזרח ירושלים על פי היתר שהיה זמני שיינתן על ידי מפקד כוחות צה"ל ביהודה ושומרון, ובלבד שמרקם חייהם נפגע כתוצאה מהקמת גדר ההפרדה.
2.
ביום 22.12.2008 הגישו העותרים עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים בה טענו כי המשיב אינו מטפל בבקשתם וביקשו כי יינתן להם היתר לשהייה זמנית בירושלים מכוח החלטת הממשלה. ביום 21.1.2009 הורה בית המשפט לעניינים מינהליים (כב' השופט מ' סובל) על מחיקת העתירה בשל חוסר סמכות עניינית, וסמוך לאחר מכן, ביום 5.2.2009, הודיע המשיב לעותרים כי עליהם להמציא לו מסמכים שונים לצורך המשך הטיפול בבקשתם. ביום 25.3.2009 המציאו העותרים למשיב מסמכים שונים ובחודשים שלאחר מכן פנו אליו מספר פעמים בבקשה כי ידון בעניינם. ביום 27.10.2009 הגישו העותרים את העתירה שבפנינו, ועמה הגישו בקשה למתן צו ביניים המורה למשיב שלא יפעל להרחקתם מישראל.
3.
בעתירה טוענים העותרים כי על המשיב להיענות לבקשתם לקבלת היתר שהייה זמני בירושלים והם עומדים בהרחבה על זיקתם למזרח ירושלים. עוד טוענים העותרים כי המשיב נוקט סחבת בלתי סבירה בטיפול בבקשה שהגישו, תוך פגיעה קשה בזכויותיהם. בתגובה טוען המשיב כי ביום 8.9.2009 הודע לבא-כוח העותרים (באמצעות הפקס) כי העותרים מוזמנים לשימוע שייערך בעניינם ביום 14.9.2009, וכי עליהם להמציא במעמד השימוע מסמכים נוספים. המשיב טוען כי העותרים לא התייצבו לשימוע ולפיכך נקבע להם לאחרונה מועד חדש לשימוע (ביום 22.12.2009). המשיב סבור כי בנסיבות אלה העתירה מוקדמת מדי.
4.
דין העתירה להידחות על הסף. העותרים מלינים על כך שהמשיב אינו מטפל בבקשתם לקבלת היתר שהייה זמני בירושלים, אך בתגובתו לעתירה ציין המשיב כי העותרים לא התייצבו לשימוע אליו זומנו ולפיכך נקבע להם מועד חדש לשימוע אשר צפוי להתקיים בעוד ימים ספורים ובעקבותיו צפויה להתקבל בקרוב, כך יש להניח, החלטה בעניינם. כמו כן, יש להניח כי בינתיים לא יפעל המשיב להרחקת העותרים מישראל. בנסיבות אלה, אין לעת הזו מקום להידרש לעתירה בהיותה מוקדמת (ראו: בג"ץ 6444/08 עאיש נ' שר הפנים (טרם פורסם, 15.9.2008); בג"ץ 8568/09 אבו ענזה נ' השר לבטחון פנים (טרם פורסם, 9.12.2009)). נוסיף ונאמר כי לכאורה נראה שהסמכות לדון בעתירה הנוגעת למתן ההיתר דנן נתונה לבית המשפט לענינים מינהליים (ראו בג"ץ 3397/08 איסמעיל נ' המפקד הצבאי לאזור הגדה המערבית (טרם פורסם, 30.4.2009)) אך משלא נדרשנו לטיעון בעניין זה, לא ראינו להכריע בדבר כבר עתה.
אשר על כן, העתירה נדחית בלא צו להוצאות.
ניתן היום, ל' כסלו, תש"ע (17.12.2009).
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט
ש ו פ ט