פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ
8568/09
בפני:
כבוד השופטת א' חיות
כבוד השופט
י' דנציגר
כבוד השופט ע' פוגלמן
העותרים:
1. סאמי אבו ענזה
2. מנאל אבו ענזה
נ ג ד
המשיבים:
1. השר לבטחון פנים
2. שר הפנים
3. שירות הבטחון הכללי
עתירה למתן צו על תנאי
בשם העותרים:
עו"ד רענן כרמון
בשם המשיבים:
עו"ד נעמי בייט
פסק-דין
השופטת א' חיות:
עניינה של העתירה שבפנינו בהרחקתו של העותר 1 לרצועת עזה ובבקשתו לקבלת מעמד בישראל מטעמים הומניטאריים.
1.
על פי המתואר בעתירה, בשנת 2001 נישא העותר 1 (להלן: העותר ) לעותרת 2 (להלן ביחד: העותרים ) ונולדו להם שלושה ילדים המתגוררים עם העותרת 2 בישוב תל-שבע. בשנת 2001 נדחתה בקשתם של העותרים לאיחוד משפחות ועתירה שהגישו נגד החלטה זו לבית המשפט העליון (בג"ץ 5993/06) נמחקה ביום 20.9.2007 לאחר שבית המשפט עיין בחומר ביטחוני חסוי והמליץ לעותרים לחזור בהם מן העתירה (להלן: העתירה הראשונה ). סמוך לאחר מכן הורחק העותר לרצועת עזה אך הוא חזר משם לישראל מספר פעמים בלא שניתן לו היתר. העותרים פנו ביום 22.2.2009 לועדה המקצועית הפועלת מכוח סעיף 3א1 לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003 (להלן בהתאמה: הועדה המקצועית ו- חוק הוראת השעה ), וביקשו ממנה כי תמליץ לשר הפנים להעניק לעותר מעמד בישראל מטעמים הומניטאריים. בעוד הבקשה תלויה ועומדת נעצר העותר בבאר-שבע ביום 15.10.2009, וזמן קצר לאחר מכן הועבר על ידי גורמי המשטרה לרצועת עזה. מכאן העתירה שבפנינו.
2.
לטענת העותרים, בהליך הרחקתו של העותר לרצועת עזה נפלו פגמים שונים ובין היתר נטען כי לעותר לא התאפשר להיפגש או ליצור קשר עם בא-כוחו; כי גורמי המשטרה מסרו לבא-כוחו כי הוא לא יורחק מישראל בטרם תינתן לו הזדמנות להציג מסמכים; ומשום שמשרד הפנים לא יידע את המשטרה כי העותר הגיש לועדה המקצועית בקשה למתן מעמד בישראל. בהקשר זה טוענים העותרים כי עצם הגשתה של בקשה לועדה המקצועית מהווה טעם המונע מהמשיבים להרחיק מישראל את מבקש המעמד בה. העותרים טוענים כי התנהלותם של המשיבים בעניינו של העותר פגעה בזכויותיהם מעבר לנדרש והם מבקשים אפוא כי לעותר יותר לחזור לישראל וכי הועדה המקצועית תדון בעניינו בהקדם האפשרי.
עמדת המשיבים היא כי דין העתירה להידחות על הסף משום שהעותר עשה דין לעצמו ושהה בישראל שלא כדין. עוד מציינים המשיבים כי הועדה המקצועית טרם נדרשה לעניינם של העותרים ולכן העתירה מוקדמת מדי, ובהקשר זה ציינו כי הועדה המקצועית דנה בבקשות המונחות על שולחנה בהתאם לסדר הגשתן וכי עצם הגשת בקשה לועדה המקצועית אינה מהווה היתר לשהייה בישראל או התחייבות מכל סוג שהוא מצד המשיבים. לבסוף מציינים המשיבים כי גורמי המשטרה מסרו לבא-כוח העותר כי העותר נעצר אך לא התחייבו שלא להעבירו לרצועה עד שיוכל להגיש מסמכים.
3.
דין העתירה להידחות על הסף. כעולה מתגובת המשיבים לעתירה, הועדה המקצועית טרם נדרשה לבקשת העותרים וממילא גם לא נתנה את המלצתה בעניינם. העתירה שבפנינו היא מוקדמת, אפוא, ואין מקום להידרש אליה בעת הזו (ראו: בג"ץ 11028/07 הרוש נ' שר הפנים (טרם פורסם, 11.3.2008); בג"ץ 6444/08 עאיש נ' שר הפנים (טרם פורסם, 15.9.2008)). אשר להרחקתו של העותר לרצועת עזה. העותרים עצמם מציינים כי העותר בעת שנעצר והורחק שהה בישראל שלא כדין ומשכך הטענות שהעלו העותרים בהקשר זה אין בהן כדי לשנות מן המסקנה אליה הגענו.
העתירה נדחית. אין צו להוצאות.
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט
ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.
09085680_V02.doc
רג
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,
www.court.gov.il