בג"ץ 8643/10 פלוני נ. שר הבטחון

השופטת ע' ארבל :

1.

העותר 1 מבקש כי ינתן לו ולבני משפחתו, העותרים 2-4, מעמד חוקי לשהייה בישראל, מן הטעם כי לטענתם פעל העותר 1 כסייען של גורמי הבטחון החל משנות ה-70'. לטענת העותר 1, המשיך בפעילות זו אף לאחר שעבר להתגורר בישראל.

כפי שעולה מכתבי הטענות, עניינו של העותר נדון מספר פעמים בוועדת המאויימים, שהחליטה לדחות את בקשותיו בעניינו ובענין בני משפחתו. כמתואר בתגובת המשיבים, עמדת הוועדה היתה כי אין אינדיקציה לכך שהעותר 1 או בני משפחתו מאויימים, וכי לצד זאת, נוכח עברו הפלילי הכבד של העותר 1 שריצה מספר עונשי מאסר, שחרורו עלול לסכן את שלום הציבור. כך אף עולה מהחלטת וועדת המאויימים מיום 13.3.08, שצורפה לתגובת המשיבים, תוך שצוין כי זו ההחלטה האחרונה שניתנה בעניינו של העותר 1. יוער כי החלטה זו לא צורפה לעתירה.

2.

עתירה זו הינה השביעית במספר שמגיש העותר בענין זה (והשלישית במספר שמגיש הוא בצירוף בני משפחתו כעותרים נוספים). עתירתו הראשונה של העותר, שהוגשה עוד בשנת 1997, נמחקה נוכח הבהרת המשיבים שבפני העותר פתוחה הדלת לפנות בדרכים המתאימות לשם בחינת טענתו, ותוך שצוין כי לאחר קבלת תשובת המשיבים – יוכל לשוב ולעתור לבית המשפט. עתירתו השניה נמחקה בנימוק כי אין טעם לדון בעניינו של העותר שעדיין ריצה אותה עת עונש מאסר, וכי באשר לבני משפחתו – עליו להגיש בקשה לוועדה המתאימה תוך פירוט והנמקה מלאים. גם שלוש העתירות שהוגשו לאחר מכן נמחקו מטעמים שונים.

3.

העתירה שקדמה לעתירה דנן, נדחתה ביום 15.9.10 (בג"ץ 8232/08 פלוני נ' שר הבטחון (לא פורסם, 15.9.10)), בזו הלשון:

"העתירה שלפנינו אינה מגלה עילה להתערבותנו. עם זאת אם יגיש בא-כוח העותרים בתוך 30 ימים את התצהיר שהוא טוען שמצוי ברשותו המעיד על סכנה הנשקפת לחיי העותרים באזור, או כל ראיה חדשה שלא הייתה בפני ועדת המאוימים, בתמיכה לבקשה שתופנה לוועדת המאוימים, הוועדה תדון בבקשתו. בכפיפות לאמור העתירה נדחית."

4.

בעתירה שלפנינו לא הציגו העותרים, שהיו כולם צד לעתירה הקודמת, הסבר בדבר התפתחויות עובדתיות המהוות שינוי נסיבות מאז נדחתה עתירתם ביום 15.9.10. בפרט יצוין כי מתגובתם המקדמית של המשיבים עולה כי העותר 1 לא הגיש תצהיר או כל ראיה חדשה לוועדת המאויימים המעידים על הסכנה הנשקפת לחיי העותרים, ואף העותרים, המתייחסים בעתירתם לתצהירים המעידים על סכנה כאמור – לא טענו כי תצהירים אלו הוגשו לוועדת המאויימים לאחר פסק-דינו של בית משפט זה, שניתן לפני כארבעה חודשים (לענין זה ראו: בג"ץ

1273/07

אבו סבית נ' שר הפנים (לא פורסם, 15.4.07)) .

עוד יצוין כי העותרים טוענים כי "המשיבים לא הסבירו נימוקיהם להחלטה [שלא ליתן להם היתרי שהיה]", אולם לא צירפו כל החלטה של ועדת המאויימים, כך שלא עולה מהעתירה טענה כנגד החלטה קונקרטית של הוועדה. מכל מקום, ככל שהתכוונו העותרים להחלטת הוועדה מיום 13.3.08, שנימוקיה תוארו לעיל, הרי שהמדובר בהחלטה שהונחה לפני בית משפט זה בעתירה הקודמת בדחותו את עתירתם הקודמת של העותרים (ראו לענין זה: בג"ץ

3227/09 ועד משפחות הקבורים בבית הקברות מאמן אללה (ממילא) נ' רשות העתיקות פסקות 12-13 לפסק דינה של הנשיאה ד' ביניש (לא פורסם, 23.12.09) .

לאור האמור – העתירה נדחית על הסף.