בג"ץ 1273/07 מאגדה אבו סבית נ. שר הפנים

השופטת ע' ארבל :

1.

העותרת 1 (להלן: העותרת ), אזרחית ישראלית, והעותר 2 (להלן: העותר ), תושב האיזור, נישאו בחודש יולי 2002 ולהם שלושה ילדים – העותרים 5-3. בעתירה זו מבקשים הם כי נורה על קבלת בקשתם לאיחוד משפחות מטעמים הומניטריים, או שתותר שהיית העותר בישראל עד הגיעו לגיל 35, מטעמים הומניטריים. כן מבקשים הם כי יינתן צו ביניים שיאסור עד להכרעה בעתירה על הרחקת העותר מישראל.

ברקע הדברים השתלשלות ארוכה: העותרים הגישו בקשה למעמד בישראל עבור העותר בסמוך לאחר נישואיהם, אך הבקשה נדחתה ביום 27.8.02 נוכח החלטת הממשלה מיום 12.5.02 ביחס לטיפול בבקשות לאיחוד משפחות של תושבי האיזור. העותרים הגישו עתירה לבית משפט זה (בג"ץ 7302/02) נגד ההחלטה לדחות את בקשתם לאיחוד משפחות, אך הדיון בעתירה הושהה עד להכרעה בעתירות העקרוניות שהוגשו נגד החלטת הממשלה שעוגנה בחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), תשס"ג-2003 (להלן: הוראת השעה ). לאחר מתן פסק הדין בעתירות עקרוניות אלה (בג"ץ 7052/03 עדאלה נ' שר הפנים

(טרם פורסם, 14.5.06)), ולאחר קבלת עמדתם העדכנית של הצדדים, דחה בית משפט זה ביום 18.9.06 את העתירה בבג"ץ 7302/02 נוכח המצב המשפטי השורר מכוח הוראת שעה ומאחר שהעותר אינו נכנס תחת חריג הגיל שבחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) (תיקון), תשס"ה-2005. יחד עם זאת, צויין בפסק הדין, כי טענות העותרים בדבר שיקולים הומניטריים תתבררנה על ידי המשיב על פי נהליו, ככל שהעותרים יפנו בעניין ויתמכו פנייתם במסמכים רלוונטיים.

3.

בעתירה הנוכחית טוענים העותרים כי אכן הגישו למשיב בקשה מגובה במסמכים לעניין השיקולים ההומניטריים, אך לא קיבלו כל החלטה בבקשה ובינתיים לא ניתן לעותר היתר שהיה זמנית בישראל. לדבריהם, הלידות שעברה העותרת היו קשות ולכן נאסר עליה להרות פעם נוספת, וכן אחד מילדיהם סובל מליקוי בליבו. בנסיבות אלה הם גורסים, חיונית נוכחותו של העותר בחיי היומיום ועל כן יש לאשר בקשתם לאיחוד משפחות מטעמים הומניטריים. כן מוסיפים הם טענות נגד הוראת השעה.

4.

המשיב סבור כי דין העתירה להידחות על הסף. הוא מציין כי חרף פסק דינו של בית משפט זה בבג"ץ 7302/02, העותרים לא פנו בבקשה מתאימה להתיר כניסתו של העותר לישראל מטעמים הומניטריים, אלא פנו בבקשה נוספת לשר הפנים לאיחוד משפחות מטעמים הומניטריים, כאשר כאמור בשל הוראת השעה לא ניתן להיענות לבקשה לאיחוד משפחות. כן הם מציינים כי לא הוצגו תימוכין בעתירה לטענות בדבר טעמים הומניטריים בשל מצב רפואי. המשיב סבור איפוא כי דין העתירה להידחות על הסף ממספר טעמים: קיומו של מעשה בית דין שנוצר עם דחיית העתירה בבג"ץ 7302/02; חוסר נקיון כפיים שמתבטא בכך שהעותר עשה דין לעצמו ונותר לשהות בישראל גם לאחר שהעתירה הקודמת שהגיש – בג"ץ 7302/02 – נדחתה; נוכח המצב המשפטי השורר מכוח הוראת השעה, ובהתחשב בכך שהעותר אינו נכנס בחריג הגיל שנקבע בתיקון להוראת השעה, מאחר וטרם מלאו לו 35.

5.

אכן, דין העתירה להידחות על הסף.

המצוקה לה טוענים העותרים, בפרט על רקע שהייתו הממושכת של העותר בישראל, נהירה לנו. יחד עם זאת, עניינם של העותרים נדון והוכרע, ולא הוברר לנו מדוע זה נמנעו העותרים מלפעול כפי שהונחו. בעתירה הנוכחית העותרים לא הצביעו על כל טעם או שינוי נסיבות שיצדיק דיון מחודש בעניין שהוכרע כבר ודי בטעם זה להביא לדחיית העתירה. כפי שמציין המשיב בתגובתו, ככל שהעותרים יגישו למשרדי התיאום והקישור בקשה למתן היתר כניסה לישראל עבור העותר, הבקשה תטופל בהתאם לנהלים. ברי, כי אין כל טעם או היגיון בהגשת בקשה נוספת לאיחוד משפחות, נוכח המצב המשפטי השורר בעקבות הוראת השעה ומשאין העותרים נכנסים בגדר החריגים המנויים בתיקן להוראת השעה.

העתירה נדחית איפוא וממילא נדחית גם הבקשה לצו ביניים.

הדיון שנקבע לכתחילה בעתירה – מבוטל.