בג"ץ 8680/10 צילה מנדל נ. ועדה רפואית לעררים

השופטת ע' ארבל :

1.

בפני עתירה הנסובה על החלטתו של בית הדין הארצי לעבודה (כב' השופט י' פליטמן) בבר"ע 23917-05-10 מנדל נ' המוסד לביטוח לאומי (לא פורסמה, 12.8.10), שעניינה קביעת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) (להלן: ועדת העררים ) כי יש לנכות חלק מאחוזי נכותה של העותרת, בגין ליקויים רפואיים מהם סבלה עובר לתאונת דרכים שעברה ושהוכרה כתאונת עבודה.

2.

ועדת העררים דנה בעניינה של העותרת בשני "גלגולים" שונים. הגלגול השני, נולד בעקבות פסק דין שניתן בהסכמת הצדדים. פסק-דין זה הורה על החזרת עניינה של העותרת לוועדה על מנת שתבחן בשנית את מצבה של העותרת לפני התאונה ותקבע באופן מנומק האם יש לנכות אחוזי נכות בגין מצב קודם ואם כן – באיזה שיעור. בהתאם לכך דנה הוועדה מחדש בעניינה של העותרת ומצאה כי יש לנכות בגין מצבה הרפואי הקודם של העותרת, חלק מאחוזי הנכות שהוכרו לה. על יסוד זאת,

קבעה הועדה לעותרת 14.5% נכות לצמיתות בגין תאונת הדרכים, מתוך 25% הנכות המוכרים לה. על החלטה זו עירערה העותרת לבית הדין האזורי לעבודה וטענה כי אין לנכות מאחוזי נכותה אחוזי נכות בגין מצב רפואי קודם ולחלופין, טענה כי יש להכיר בתאונת הדרכים כאירוע שגרם להחמרה במצבה הרפואי הקודם ולאור זאת יש לייחס את כל אחוזי נכותה לתאונת הדרכים.

משנדחה עירעורה – הגישה העותרת בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי, שנדחתה אף היא.

3.

מכאן העתירה שלפנינו, בה מבקשת העותרת כי נורה על ביטול החלטת ועדת העררים בעניינה ונקבע כי יש לייחס את כל הנכות הצמיתה שנקבעה לה לתאונת הדרכים שעברה. לחלופין מבקשת העותרת כי נורה על דיון מחודש בוועדת ערערים במחוז אחר ובהרכב אחר.

על אף ניסיונה של העותרת להציג את טענותיה כטענות משפטיות בעלות השלכות רוחב משמעותיות – הרי שלמעשה נוגעות טענותיה לקביעת הועדה בדבר ניכוי הליקויים מהם סבלה עובר לתאונת הדרכים. אף אם אכן חלק מטענות העותרת הן טענות משפטיות, כגון טענת העותרת כי שיקול דעתה של הועדה סותר את הפסיקה הנוגעת לניכוי אחוזי נכות בגין מצב רפואי קודם מקום בו קיים ספק – הרי שאין חולק כי הטענות הינן ערעוריות במהותן. כך גם טענות העותרת בדבר יישומן השגוי של הלכות בית-הדין הארצי עצמו.

הלכה היא כי בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בית הדין הארצי לעבודה, וכי התערבותו מוגבלת למקרים חריגים בהם נתגלתה טעות משפטית מהותית או מקרים בהם הצדק מחייב זאת (ראו: בג"ץ 3406/10 פלוני נ' המוסד לביטוח לאומי

(לא פורסם, ניתן ביום 14.6.10); בג"צ 7352/03

נותב נ' נשיא בית הדין הארצי לעבודה (טרם פורסם, 31.8.2003 ); בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית-הדין הארצי לעבודה , פ"ד מ (1) 673 (1986) ). המקרה שלפנינו אינו נכלל בגדרם של מקרים חריגים אלו. כפי שציין בית הדין הארצי, קביעת ועדת הערערים בשאלה האם מסמך רפואי מעיד על נכות, אם לאו – היא קביעה רפואית המצויה בתחום סמכותה הבלעדי של הועדה , ומשכך צדק בית הדין האזורי כשסרב להתערב בה. מעבר לכך, בית הדין הארצי סקר את השתלשלות העניינים בפירוט ומצא כי לא נפל כל פגם אף בהליך עבודתה של הועדה, שכמצוות פסק-דינו של בית הדין האזורי, חזרה ובדקה את מצבה את העותרת ביסודיות, ועל יסוד בדיקה זו, כמו גם על יסוד שמיעת העותרת ובא-כוחה, וניתוח המסמכים בתיקה הרפואי של העותרת – קבעה את ממצאיה בהחלטה מנומקת. קביעה זו, המבוססת על גבולות התערבותו של בית הדין הארצי כערכאת ערעור, ודאי אינה עולה כדי טעות משפטית מהותית או מקרה בו הצדק מחייב התערבות של בית הדין הגבוה לצדק.

העתירה איפוא נדחית על הסף. משלא נתבקשה תגובת המשיבים – אין צו להוצאות.