בג"ץ 8759/99 יעקב מירמי נ. אורלי מירמי

ב בית המשפט העליון

בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

בג"ץ 8759/99

בפני: כבוד הנשיא א' ברק

כבוד השופטת ד' ביניש

כבוד השופט י' אנגלרד

העותר : יעקב מירמי

נגד

המשיבים : 1. אורלי מירמי

2.בית הדין הרבני האזורי

3.בית הדין הרבני הגדול

עתירה למתן צו על-תנאי

בשם העותר: עו"ד יוסי ויצמן

פסק - דין

השופט י' אנגלרד :

1.עתירה זו באה בהמשך לעתירה קודמת בבג"ץ 7109/99, ועניינה הסדרי הראיה לגבי בת העותר, החי בנפרד מאשתו. בית משפט זה קבע ביום 21.10.99, כי:

גם אם נכונות טענותיו של העותר בדבר "טרפוד" (כלשונו) של הסדרי הראיה על ידי האשה, אין בית משפט זה הכתובת הראויה לטפל בכך. על העותר למצוא את המסגרת המופקדת על טיפול באי קיום החלטות של בית-הדין על ידי המשיבה 1 - כנטען על ידו. על כל פנים ככל שהדבר נוגע לסעד זה, אין עתירתו מעמידה עילה לדיון בבית משפט זה. אשר לטענה שבית הדין הרבני האזורי אינו מקבל החלטה על הסדר חלופי במקום ההסדר שקבע ונכשל משום סירובה של הרבנית קוק לטפל בעניין, אם אכן נוצר כיום מצב שבו אין הרבנית קוק שמונתה על-די בית הדין מסוגלת לטפל בהסדרי הראיה ו"אין היום מי אשר מטפל בהסדרי הביקור והראיה", רשאי העותר לחזור ולפנות לבית הדין הרבני האזורי ובטוחים אנו שהעניין יטופל ובית הדין ידאג למצוא הסדר מתאים כפי שעשה בעבר בעניין זה. (עמ' 2)

2.בעקבות החלטה זו פנה העותר, ביום 1.11.99 לבית הדין הרבני האזורי בתל-אביב יפו, בבקשה להפנות את הצדדים ללשכה לשירותים סוציאליים ברמת גן, לצורך ביצוע הסדרי ביקור וראיה בין האב לבין בתו.

3.העותר קובל על כך, כי עד היום טרם נתן בית הדין הרבני כל החלטה, וכי עד היום אין כל הסדר המאפשר לו לראות את בתו.

4.גם עתירה זו דינה להידחות על הסף. אין בית משפט זה יושב כערכאת ערעור על דיוניו ועל החלטותיו של בית הדין הרבני האזורי. על העותר למצות את הסעדים הנתונים לו במערכת בתי הדין הרבניים.

5.למעלה מן הצורך אוסיף לגופו של עניין, כי נראה שנעשו מאמצים על ידי בית הדין הרבני האזורי להסדיר את זכות הראיה של האב. אלא, שהדבר נתקל בקשיים בשל התנגדותה של הבת (ראה מכתבה של הרבנית קוק אל בית הדין הרבני, מיום 16.9.99). אין ספק כי התנגדות זו - על רקע היחסים הקשים בין בני הזוג - מהווה מכשול למימוש זכותו הבסיסית של האב.

6.מתוך המסמכים עולה, כי בית הדין הרבני האזורי ער לכל ההיבטים של הבעיה, וכי יש לאפשר לו למצוא את הפתרון הראוי בנסיבותיו הקשות של המקרה.

אי לכך העתירה נדחית על הסף.