בג"ץ 8777/03"טופז " מכינה קדם צבאית ע"ש ירמי ברדנוב ז"ל נ. מדינת ישראל -

לפני בקשה לעיון בתיק על ידי מי שאינו צד לו. בהחלטתה מיום 6.5.07 נקבע על ידי כבוד הנשיאה ד' ביניש כי הבקשה תידון על ידי רשם בית המשפט. מכאן הבקשה שלפני.

1.

עניינה של העתירה בבקשת העותרת להכיר בה כבמכינה קדם צבאית ולתמוך בה כדין. העתירה נדחתה שכן לא נמצאה עילה להתערב בסירובם של המשיבים להכיר בעותרת ולתמוך בה עקב החשש כי המכינה תנוצל להשפעה על תלמידיה לשם הצטרפות ל"כת" האימן. המבקש, המרכז הישראלי לנפגעי כתות (להלן: המבקש) הגיש בקשה לעיון בתיק. בבקשה הובהר כי המבקש שם לו למטרה לסייע לנפגעי כתות מיסטיות בישראל וכן לקדם הסברה וחקיקה בתחום זה, וכי עיון בתיק יכול להיות לה לעזר בפעילותה. המשיבים הסכימו לבקשה. העותרת התנגדה לה. בתגובתה נטען כי הבקשה אינה מנומקת כדבעי, לא ברור מי עומד מאחוריה ובנסיבות אלה היא מתקשה לבחון את ההשלכות האפשריות של מתן זכות העיון בנוגע לפגיעה אפשרית בה. עוד נטען כי לעותרת חשש כי מטרת הבקשה הינה ללקט מידע אודות גורמים רבים אשר צירפו מכתבי תמיכה בעותרת וכי הבקשה מעלה חשש לסכנת רדיפה על רקע אמונה כנגד גורמים המוזכרים בעתירה על נספחיה. העותרת מציינת כי תצהירים ומכתבי תמיכה נכתבו, בין היתר, על ידי אנשי צבא ומערכת הביטחון ועל ידי אנשי חינוך, מבלי שנתנה הסכמה להעבירם לצדדים שלישיים. לטענת העותרת, חשיפת העתירה ללא הסכמתם עלולה לפגוע בזכויות יסוד ובהם הזכות לפרטיות. העותרת חוששת כי בכוונת המבקש ליצור על סמך מכתבים אלה מעין "רשימה שחורה" של גורמים החשודים בתמיכה בכתות, כבסיס לפעילות עתידית.

2.

בהחלטתי מיום 15.3.07 נקבע כי על המבקש להבהיר את עניינו בהליך וכן האם מבוקשו הינו לעיין בתיק כולו, כולל נספחיו, ואם לאו, מהם כתבי בי הדין בהם מבוקש העיון. בתגובת המבקש, הוא שב והבהיר כי מטרתו היא לקדם את מודעות הציבור לעצם קיומן של הכתות על מנת לאפשר לו להתמודד עם השפעתן השלילית. נטען, כי מידע אודות פעילות העותרת נדרש למבקש כחלק מהליך מחקר וקבלת מידע אודות עותר ופעולותיו. המבקש מציין כי אין כל איסור על פי דין לעיין במסמכים. עוד נטען כי לאור מהותו של המבקש ופעילותו בתחום הכתות, עולה בבירור הטעם המצדיק מתן עיון במסמכים המבוקשים. המבקש שולל באופן קטגורי את טענת העותרת כאילו הוא עוסק ב"רדיפתה", וטענתו היא כי מדובר בהליך לגיטימי ומקובל של בחינת פעילות במסגרת ממשק המבקש וזאת על דרך של קבלת מידע אשר מלכתחילה נחשף ממסגרת הליך משפטי שהינו גלוי ופומבי. המבקש מציין כי הן פסק הדין והן כתבי טענות הצדדים פורסמו באינטרנט וכי בכך ממילא העותרת עצמה הפרה את פרטיותם של ממליצים שונים. בקשת המבקש היא כי יותר לו עיון בתיק כולו, כולל נספחיו השונים.

3.

אף לאחר מתן ההבהרה כאמור, מתנגדת העותרת לבקשה. העותרת חוזרת על טענתה לפיה היא חוששת כי מטרת הבקשה הינה להרע לה ולגורמים אשר תמכו בה. במצב דברים זה, סבורה העותרת כי יש להגביל את זכות העיון של המבקש לעתירה שבידו, ואין לכלול במסגרתה זכות לעיין בנספחי העתירה ובכתבי בי דין אחרים שבתיק על נספחיהם. העותרת מדגישה, כי הגם ששמם של חלק מאותם גורמים מופיע בעתירה, אין מקום להעביר לידי המבקש גם את המכתבים עצמם, אשר נמסרו לצורך ההליך המשפטי בלבד.

4.

לאחר שעיינתי בתגובות הצדדים וכן בכתבי בי הדין ובנספחים שצורפו להם, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל. נקודת המוצא לדיון בבקשה לעיין בתיק היא שיש לאפשר את העיון בתיק אלא אם כן העיון אסור על פי דין. נקודת מוצא זו נגזרת מעקרון פומביות הדיון הקבוע בסעיף 3 לחוק יסוד: השפיטה. יחד עם זאת, זכות העיון בתיקי בית המשפט אינה מוחלטת. היא כפופה למגבלות הדין וכן יש לאזנה כנגד אינטרסים נגדיים של בעלי הדין.

לא נטען בפני כי העיון בתיק אסור על פי דין. למעלה מהנדרש אציין, כי סעיף 2(5) לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 אמנם קובע כי "העתקת תוכן של מכתב או כתב אחר שלא נועד לפרסום, או שימוש בתכנו, בלי רשות מאת הנמען או הכותב", אולם כפי שיובהר להלן, איני סבורה כי איסור זה חל במקרה דנן, ומכל מקום לצורך הבקשה שלפני, אין מקום לקבוע כי מתן זכות עיון "אסורה על פי דין", כמשמעות ביטוי זה בתקנה 4(א) לתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים), התשס"ג-2003. באיסור הקבוע בסעיף 2(5) לחוק, אין כדי למנוע את העיון עצמו, אלא על הטוען להפרה לנקוט אמצעים מתאימים לקבלת הסעדים הקבועים לעניין זה בדין (השוו: ע"א 8849/01 צבי סבוב, עו"ד נ' פז-גל חברה לשווק בע"מ , דינים עליון, כרך עא, 324).

בהעדר איסור על פי דין על זכות העיון, אפנה אפוא לבחון האם ראוי להתיר את העיון בתיק נוכח האינטרסים והזכויות של כלל הצדדים המעורבים. כאמור, נקודת המוצא לדיון זה, היא שיש לאפשר את העיון. יחד עם זאת, יש לבחון האם בנסיבות העניין ראוי כי הזכות לפומביות תיסוג בפני זכויותיה של העותרת וזכויות אותם גורמים אשר המלצותיהם לגבי העותרת צורפו לכתבי בי הדין בעתירה. אקדים ואומר, כי חרף האמור בתגובות העותרת, לא הונחה לפני תשתית המוכיחה את טענתה לפיה מטרת הבקשה היא שימוש במידע הכלול בה לשם רדיפתה. על פני הדברים, מטרת הבקשה הינה לגיטימית. כפי שהובהר על ידי המבקש, הוא נזקק למידע אודות פעילות העותרת על מנת לקדם את מטרותיו. אוסיף, כי נוכח טענת העותרת כי "כל פעילותה של התנועה (הכוונה לתנועת האימן, ש.ל.) הינה נורמטיבית, שקופה ופתוחה בפני הציבור", הרי שלא צריך להתעורר אצלה חשש בנוגע לפעילותו של המבקש. השאלה שנותר אפוא לדון בה, הינה האם יש להעדיף בענייננו את הזכות לפרטיות, בכל הנוגע לאותם גורמים שמכתביהם צורפו לכתבי בי הדין אשר תמכו בעמדת העותרת בנוגע לנשוא העתירה, על פני עקרון הפומביות. לאחר שעיינתי היטב בכל הנספחים הרלבנטיים באתי לכלל מסקנה כי בנסיבות העניין, אין מקום להגביל את זכות העיון בתיק כך שימנע מהמבקש לעיין במכתבים המצורפים לכתבי בי הדין. לא נטען לפני כי מכתבים אלה צורפו לעתירה ללא קבלת היתר מכותביהם ולפיכך הנחתי היא כי נתנה הסכמתם לכך. משמעותה של הסכמה זו הינה כי גורמים אלה היו מודעים לאפשרות כי מכתביהם יחשפו במהלך הדיון בתיק, שכן ההליך התנהל בדלתיים פתוחות. יודגש, כי במכתבים אלה לא צוינה הסתייגות כלשהי בנוגע לשימוש בהם במהלך ההליך המשפטי. תיאורטית לא היתה כל מניעה להפנות למכתבים אלה במהלך הדיונים שהתנהלו בעתירה או לצטט מתוכם במסגרת פסק הדין. במצב דברים זה, איני סבורה כי קיים אינטרס המצדיק פגיעה בעיקרון הפומביות.

התוצאה היא, שהבקשה לעיון מתקבלת. המבקש רשאי לעיין בתיק, על מכלול כתבי בי הדין שהוגשו במסגרתו והנספחים שצורפו להם.