פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ
5164/07
בפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
כבוד השופט ס' ג'ובראן
כבוד השופט י' דנציגר
העותרים:
יאסר ורנדה קרקי
נ ג ד
המשיבים:
1. מדינת ישראל
2. ג'וליאן סופיר
עתירה למתן צו על תנאי
תאריך הישיבה:
ח' בטבת תשס"ח
(17.12.07)
י"א בניסן תשס"ח
(16.4.08)
בשם העותרים:
עו"ד מ' זחאלקה
בשם המשיבה 1:
עו"ד מ' צוק
בשם המשיב 2:
עו"ד י' פריד, עו"ד ט' גבאי
פסק דין
השופט א' רובינשטיין:
א.
ביום 28.5.07 הוגש נגד משיב 2 (להלן
סופיר
או
הנאשם
) כתב אישום, בו נטען כי רצח את
המנוח תייסיר קרקי (שהעותרים הם אביו ואלמנתו) על רקע לאומני. על פי עובדות כתב
האישום נסע הנאשם במונית שבה נהג המנוח, וידא שהוא ממוצא ערבי, ובהגיעם לנתניה עלה
הנאשם לדירה ונטל סכין מטבח כדי לרצוח את המנוח, ובהמשך העלהו לדירתו בתל-אביב
ורצחו בדקירות סכין. ביום 29.5.07 ביקשו העותרים לקבל לידיהם את "מלוא חומר
החקירה הקיים בתיקו של הנאשם". למחרת היום מסרה פרקליטות מחוז תל אביב, כי
היא מתנגדת להעברת חומר החקירה "כל עוד התיק תלוי ועומד". ביום 12.5.07
הוגשה העתירה הנוכחית, בה נטען כי סעיף 4 להנחיית פרקליטת המדינה 14.8 (שכותרתה
"בקשה מצד גורמים שונים לעיין בחומר חקירה שבתיק משטרה") קובעת, כי
"ככלל קיימת לאזרח זכות לעיין במסמכים המוחזקים בידי הרשויות". עוד נטען
כי בעקבות חקיקתו של חוק זכויות נפגעי עבירה, תשס"א - 2001 "הקרבנות ומשפחותיהם
לוקחים חלק פעיל ואף מהותי בהליך הפלילי, ולשם הבעת דעתם בהליכים השונים מן הדין
כי תהיה בידם האפשרות להיחשף לחומרי החקירה הקיימים" (סעיף 14 לעתירה). לגופו
של עניין העלו העותרים תמיהות לגבי התעלמות כתב האישום מאירועים שהתרחשו לאחר
הרצח, וממעורבותו הנטענת של אחיו של הנאשם - אירועים שיכולים להשליך גם על טענת אי
השפיות שהעלתה ההגנה.
עמדת המדינה
ב.
תשובה ראשונה מטעם המדינה הוגשה ביום 21.8.07. ראשית צוין, כי
סופיר עצמו לא צורף כצד לעתירה - וזאת אף שהחומר המבוקש, לרבות הבדיקות
הפסיכיאטריות, נוגע ישירות אליו - ודי בכך כדי לדחות את העתירה על הסף. נאמר, כי
החלטת הפרקליטות "הינה תוצר של איזון ראוי בין אינטרס העותרים בקבלת המידע
לבין הצורך לשמור על טוהר ההליך הפלילי ועל זכויותיו של הנאשם לפרטיות ולניהול
הליך הוגן" (סעיף 22 לתגובה), והוסף כי סעיף 1 לחוק זכויות נפגעי עבירה קובע:
"חוק זה מטרתו לקבוע את זכויותיו של נפגע
עבירה ולהגן על כבודו כאדם,
בלי לפגוע בזכויותיהם על פי דין של
חשודים, נאשמים ונידונים
" (ההדגשה הוספה - א"ר).
נטען, בכל הכבוד אל נכון, כי
בנסיבות המקרה שלפנינו ההסדרים שבחוק אינם כוללים זכות עיון בחומר החקירה. לגבי
ההסתמכות על הנחיית פרקליטת המדינה, נטען כי זו אכן מכירה בחשיבות זכות העיון - אך
שבהעדר הסדר חוקי היא "נתונה לשיקול דעתה של הרשות המנהלית" (סעיף 3
להנחיה), וככלל יימסר החומר לאחר תום ההליך הפלילי. עוד נטען, כי מסירת החומר
המבוקש תפגע באופן חמור בזכותו של הנאשם לפרטיות - ויש לאזנה עם עקרונות חוק הגנת
הפרטיות, תשמ"א - 1981.
ג.
הוסף כי פרקליטות מחוז תל אביב פעלה, החל מראשית ההליך, בהתאם
להוראות חוק זכויות נפגעי עבירה, ובכלל זאת עדכון העותרים לגבי ניהול ההליך; ואף
יזמה פנייה למשרד הביטחון על מנת להסדיר למשפחת העותרים מעמד של נפגעי פעולות
איבה. עוד הוצע לתאם פגישה בין העותרים לפרקליטת המחוז, על מנת לענות לשאלות
העותרים - במגבלות הנדרשות לשמירה על הליך תקין. ולבסוף, הוזכר כי ההליך מתנהל
בדלתיים פתוחות, והעותרים יוכלו להתרשם מעדויות המומחים לגבי טענת אי השפיות. כן
נמסר כי בתום ההליך יוכלו העותרים לפנות לפרקליטות, ובקשתם תידון שוב.
ד.
ביום 13.12.07 הודיעה המשיבה, כי ביום 12.11.07 נפגשו העותרים
עם פרקליטת מחוז תל אביב ועם גורמי הפרקליטות והמשטרה הרלבנטיים. נמסר, כי בפגישה
ניתנה לעותרים הזדמנות לעיין בכל חומר החקירה למעט חוות הדעת הפסיכיאטריות,
ושבמהלכה העלו העותרים שאלות, אשר נענו על ידי גורמי האכיפה באריכות.
העתירה המתוקנת
ה.
ביום 17.12.07 התקיים דיון ראשון בעתירה (בהרכב השופטים לוי,
ארבל ודנציגר), בסופו הוחלט שתוגש עתירה מתוקנת לה יצורף הנאשם כמשיב נוסף. ביום
17.1.08 הוגשה עתירה מתוקנת, החוזרת
מהותית
על האמור בעתירה המקורית, תוך שהודגש כי אין זה סביר
שפרקליטי התביעה וההגנה ועובדיהם הרבים יתוודעו לחומר החקירה - שעה שנמנע מבני
משפחתו של הקרבן לעשות כן. בנוסף הורחב לגבי התנהגותו של הנאשם לפני ואחרי אירוע
הרצח, עניינים שלא בא זכרם בכתב האישום - ויש בהם, לשיטת העותרים, כדי להעיד על
תכנון מוקדם ולסכל טענה של אי שפיות. ביום 24.2.08 הוגשה לראשונה תגובה מטעם הנאשם.
נטען כי אין לעותרים זכות שבדין לקבל את החומר - וכי מסירתו עלולה לפגוע
"אנושות" בזכותו של הנאשם לפרטיות ולהליך הוגן. ביום 25.2.08 הוגשה
תגובת המדינה, שהפנתה לתגובתה מיום 21.8.07.
הדיון השני בעתירה
ו.
דיון שני בעתירה התקיים בפנינו ביום 16.4.08. בא כוח העותרים
טען, כי אכן העותרים מגיעים לדיונים בבית המשפט המחוזי, ושומעים את חקירת
הפסיכיאטרים - אך חוות הדעת הפסיכיאטריות נדרשות להם כדי לקבל תמונה מלאה של מצב
התיק, שכנטען נתגלעו בו סתירות. אין העותרים, כך נאמר, מקלים ראש בעבודת הפרקליטות
- אלא שהם מבקשים להיות מעורבים, ומוכנים להתחייב כי החומר לא יועבר הלאה. נאמר,
כי מעורבות זו נדרשת כדי להקל על מצוקת בני המשפחה, המבקשים לוודא שהמדינה ממצה את
הדין עם הנאשם ברצח בנם. באת כוח המדינה טענה, כי בניגוד למקרים בהם מבקשים נפגעי
עבירה את חומר החקירה כדי לערער על סגירת תיק חקירה - כאן מדובר בתיק שנדון בבית
המשפט, בכתב אישום שהוגש על ידי הפרקליטות, ואין מקום להתערבות המשפחה שעה שהמדינה
מנהלת את התיק. הוטעם, כי חוק נפגעי עבירה קובע הסדרים מאוזנים - שאינם כוללים את
המבוקש על ידי העותרים. הוזכר החשש מפני הגעת חומר לתקשורת, באופן שיפגע בזכותו של
הנאשם להליך הוגן, ואת רגישות החומר מבחינה אישית. באת כוחו של הנאשם הטעימה כי
החומר כולל גם מידע רגיש על משפחתו - ואין הצדקה להעברתו שלא במסגרת ההליך. בתום
הדיון הוצע לצדדים מתווה להסדר מוסכם, שעיקרו הסכמת המדינה להעברת חוות הדעת הפסיכיאטריות
לעיון העותרים לאחר תום חקירת המומחים.
תגובת המדינה למתווה הפשרה
ז.
ביום 7.5.08 מסרה המדינה "כי היא מתנגדת למסירת חוות הדעת
הפסיכיאטריות לעיון העותרים, עובר לסיומו של ההליך הפלילי". נומק, כי בשלב
הנוכחי מצטמצמת יריעת המחלוקת להעברת חוות דעת הפסיכיאטריות בלבד - חומר
שכבר הוגש לבית המשפט המחוזי
, ובנסיבות יכולים העותרים לבקש מבית המשפט לעיין בו לפי תקנה 4 לתקנות
בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים), תשס"ג - 2003. עוד נטען, כי בית
משפט זה דחה לאחרונה עתירות שעניינן הרחבת זכויות נפגעי עבירה אל מעבר להסדרים
הקבועים בחוק (בג"צ 5699/07
פלונית נ' היועץ
המשפטי לממשלה
(טרם פורסם) פסקה 28 לפסק דינו
של השופט לוי, פסקה 35 לפסק דינה של הנשיאה; בג"צ 9631/07
כץ נ' שר המשפטים
(טרם פורסם)
פסקה 25 לפסק דינו של השופט פוגלמן).
ח.
מעבר לכך, הוטעם כי במקרה שלפנינו מדובר בחוות דעת הנוגעות
ישירות לליבת פרטיותו של סופיר. נטען כי החוק בא להכיר בזכויות נפגעי העבירה,
"בלי לפגוע בזכויותיהם על פי דין של חשודים, נאשמים ונידונים" - שעה
שכאן מדובר בחומר בעל אופי אישי ופרטי, המוגן בחוק הגנת הפרטיות, בחוק זכויות
החולה, תשנ"ו - 1996 ובחוק טיפול בחולי נפש, תשנ"א - 1991. עוד נטען
לחשש מפגיעה בהליך השיפוטי - ובין היתר החשש שמא ימצא החומר דרכו לגורמים נוספים
או לתקשורת. בנסיבות, כך נטען, יש למסור את החומר (אם בכלל) לאחר הכרעה שיפוטית
בשאלת הכשירות לעמוד לדין. הודגש כי עמדת הפרקליטות היא, כי יש להעמיד את סופיר
לדין בעבירת רצח - ואין המדובר במקרה בו נענית התביעה לטענת אי השפיות ומבקשת
לסגור את התיק. הודגש כי העותרים אינם צד להליך הפלילי, וככל שהם מבקשים לעמוד על
אשר קרה ליקירם, נמסר להם מירב המידע, ויתרתו גלויה בפניהם במהלך המשפט.
כתבת התחקיר
ט.
ביום 25.5.08 הגישו העותרים "הודעה ובקשה דחופה... לקיום
דיון נוסף ודחוף בעתירה", בה נטען כי ביום 19.5.08 התפרסמה בערוץ 2 כתבת
תחקיר שהתייחסה לאירוע הרצח - בה נחשפו, בין היתר, מסמכים מתקופת שירותו הצבאי של הנאשם,
מהם עולה כי הביע בעבר רצון לפגוע בערבים, וכי גורמי בריאות הנפש בצה"ל סברו
כי מדובר בהקצנה על רקע דתי ולא בהפרעה פסיכוטית. נטען כי המדינה מתנגדת להעברת
חוות הדעת הפסיכיאטריות לעותרים כדי לחפות על מחדליה כפי שנחשפו בתחקיר - והתבקש
קיום דיון נוסף בדחיפות.
י.
ביום 28.5.08 הוגשה תגובת המשיב 2, בה נטען כי כל החומרים
שנחשפו בכתבה - "בה לקחו חלק נרחב בא כוח העותרים והעותרים בעצמם" - אינם
חדשים, וכי הם נדונים בדלתיים פתוחות בבית המשפט המחוזי. לעמדה זו הצטרפה (ביום
10.6.08) באת כוח המדינה - תוך שהיא מציינת כי כל החומר שהוזכר בכתבה, ועמו חוות הדעת
המבוקשות, מונח בפני בית המשפט המחוזי במסגרת ההליך הפלילי, ולו מסורה ההכרעה. עוד
נאמר, כי ככל שעולה מהודעת העותרים כי בכוונתם לפתוח בהליכים אזרחיים נגד גורם
כלשהו - אין הדבר מצדיק את העברת החומר בשלב זה, אם בכלל. ולבסוף, נטען כי
מההודעה, כמו מהעתירה עצמה, עולה כי כוונת העותרים היא בפועל לנהל בעצמם את ההליך
נגד סופיר - דבר שאינו מתיישב עם עקרונות המשפט הפלילי.
דיון והכרעה
י"א.
לאחר העיון נראה כי אין בידינו להיעתר
לעתירה. בקשת העותרים לעיין בחומר החקירה הוגשה לפרקליטות לראשונה ביום 29.5.07
ונדחתה למחרת. בעקבות דין ודברים נוספים, הוגשה העתירה שלפנינו ביום 12.6.07. במועד
זה היה מצוי חומר החקירה בידי המדינה - ובידיה בלבד, ודומה כי נורמטיבית אכן חלה
על בקשת העותרים הנחיית פרקליטת המדינה 14.8 - ועמדה לביקורתנו שאלת הפעלתו של
שיקול הדעת על ידי רשויות התביעה.
י"ב.
ברם, לאחר הגשת העתירה (המקורית) לא קפא
ההליך הפלילי על שמריו. הקראה פורמלית של כתב האישום התקיימה ביום 17.6.07 (
לאחר הגשת העתירה
). בהמשך
התקיימו מספר דיוני הוכחות - וכנטען בתגובת המדינה (מיום 7.5.08), מאז הוגשו לתיק
בית המשפט כל חוות הדעת נשוא עתירה זו. דומני כי
בשלב דיוני זה
המסגרת הנורמטיבית השולטת על
ענייננו היא תקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים), תשס"ג - 2003
(החלות גם על עיון בתיקים תלויים ועומדים, ראו לדוגמה ת"פ (תל-אביב) 40258/01
להב נ' פרי
(לא פורסם), החלטה
מיום 8.3.04; ע"א 3207/04 פרי נ' להב (לא פורסם), החלטה מיום 6.6.04; בש"א (ירושלים) 188/05 לוי נ' מדינת ישראל (לא פורסם), החלטה מיום 23.1.05; בש"א (תל אביב) 23154/04 חוה נ' מועצה מקומית אזור (לא פורסם), החלטה מיום 2.12.04).
י"ג.
תקנה 4 לתקנות הנזכרות קובעת:
"4.
זכות העיון של מי שאינו בעל דין
(א)
כל אדם רשאי לבקש מבית משפט לעיין בתיק בית משפט (להלן - בקשת עיון), ובלבד שהעיון בו אינו אסור על פי דין.
(ב)
בקשת עיון תוגש לשופט או רשם שהתיק נדון לפניו...
(ג)
בקשת עיון תהיה מנומקת...
(ד)
בבואו לשקול בקשת עיון, ייתן בית המשפט את דעתו, בין השאר, לענינו בתיק של המבקש, לענינם של בעלי הדין ושל מי שעלול להיפגע כתוצאה מהעיון, וכן לסבירות הקצאת המשאבים הנדרשת לשם היענות לבקשה.
(ה)
בית המשפט רשאי להורות על העברת בקשת העיון לתגובת בעלי הדין בתיק שמבוקש בו העיון או לתגובת צד שלישי, אם הוא סבור כי העיון עלול לפגוע במי מהם, וכן רשאי בית המשפט לבקש את תגובת היועץ המשפטי לממשלה, אם הוא סבור כי העיון עלול לפגוע באינטרס ציבורי; תגובות כאמור בתקנת משנה זו יוגשו בתוך שלושים ימים ממועד המצאת ההודעה על זכות התגובה או בתוך מועד אחר שיקבע בית המשפט.
(ו)
החליט בית המשפט להתיר את העיון, רשאי הוא לקבוע בהחלטתו כל תנאי או הסדר הדרושים כדי לאזן בין הצורך בעיון לבין הפגיעה אשר עלולה להיגרם לבעלי הדין או לצד שלישי בשל העיון, לרבות השמטת פרטים, הגבלת מספר המעיינים ונקיטת אמצעים למניעת זיהוים של בעלי דין או אנשים אחרים; בית המשפט רשאי להגביל את היקף העיון ולהתנותו בתנאים, אם ראה כי הקצאת המשאבים הנדרשת מחייבת זאת...".
קרי, הסעד המתאים בשלב הדיוני הנוכחי הוא פניה לבית המשפט המחוזי בבקשה כאמור בתקנה המצוטטת. אטעים, כי לדידי אין המדובר אך בעילת סף לדחיית העתירה דנא
(על קיומו של סעד חלופי כעילה לדחייה ראו בג"צ 591/77 לחובסקי נ' בית-הדין הרבני האזורי , פ"ד לב(1) 169; בג"צ 348/78 ינאי נ' עירית חיפה , פ"ד לג(1) 47; בג"ץ 481/08 רוטמן נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה חדרה (טרם פורסם); בג"צ 8857/07 עג'לוני נ' שירות הביטחון הכללי (טרם פורסם)) - אלא בנסיבות מדובר לכאורה בהסדר ראוי יותר גם מהבחינה המהותית, המתיישב עם סדרי דין תקינים ועם השכל הישר. לא למותר להזכיר, כי התביעה, המופקדת על פי דין על הגשת תיקים פליליים, החליטה לנהל במקרה זה את ההליך, ואין מדובר בסגירת תיק.
י"ד.
כפי שציינו הצדדים, חקירת המומחים החלה בבית המשפט המחוזי, והיא עתידה להימשך במועדי ההוכחות שנקבעו לחודשים הבאים. העותרים היו נוכחים בדיונים אלה (שנערכו בדלתיים פתוחות), ולטענתם הם מתעתדים להיות נוכחים גם בדיונים הבאים. בהקשר זה, גם אם בשלב כלשהו יוחלט על סגירת הדלתיים בבית המשפט המחוזי בחלק מן הדיון בתיק, לא למותר לציין כי סעיף 15 לחוק זכויות נפגעי עבירה קובע:
"15. זכות לנוכחות בדיון הנערך בדלתיים סגורות
(א)
בכפוף להוראות סעיף 172 לחוק סדר הדין הפלילי, נפגע עבירה זכאי להיות נוכח בדיון בבית המשפט בענין העבירה שממנה נפגע, הנערך בדלתיים סגורות לפי סעיף 68 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 10, וכן זכאי הוא שאדם המלווה אותו, לפי בחירתו, יהיה נוכח עמו בדיון כאמור.
(ב)
על אף הוראות סעיף קטן (א) רשאי בית המשפט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, שלא לאפשר את נוכחותו של נפגע העבירה או של האדם המלווה אותו בדיון בבית המשפט".
(ראו גם הצעת חוק זכויות נפגעי עבירות בהליך הפלילי, תשס"א - 2001, הצעות חוק תשס"א, 506, 511-510, ודברי ההסבר בעמ' 511, כי הוראה זו משנה מהדין שהיה קיים לפיו ככלל אסורה הנוכחות בישיבות בדלתיים סגורות אלא אם הרשה בית המשפט).
ט"ו.
בנסיבות אלה נחשפו ונחשפים העותרים לסוגיות הפסיכיאטריות במסגרת הדיונים - ודומה כי בית המשפט הדיוני הוא הוא הערכאה המתאימה לשקלל את השלכותיה של מסירת חוות הדעת המונחות לפניו - ובכלל זאת הפגיעה בפרטיות והחשש לפגיעה בתקינות ההליך; זאת - אל מול המידע אליו כבר נחשפו, ועתידים להיחשף, העותרים בבית המשפט (ליחס בין תקנה 4(א) לחוק הגנת הפרטיות ראו בג"צ 8777/03 "טופז" מכינה קדם צבאית נ' מדינת ישראל (לא פורסם) - הרשמת ליבוביץ). מתחם שיקול הדעת המסור לבית המשפט חקוק בתקנה 4(ד) (לסקירת השיקולים ודרכי האיזון ראו ע"א 8849/01 סבוב נ' פז-גל חברה לשווק בע"מ , פ"ד נט(5) 385 - הרשם מרזל), והוא רשאי לבקש את עמדת הצדדים כאמור בתקנה 4(ה). והנה בנידון דידן אמנם יכול בית משפט זה להתייחס לאיזון תיאורטי בין זכויות העותרים לאינטרסים שמנגד - אך הוא אינו חשוף לא לחומר הראיות שמסירתו מתבקשת (השוו רע"א 5806/06 עיזבון המנוח נמירובסקי ז"ל נ' שימקו (טרם פורסם) פסקה 11; רע"א 2498/07 מקורות חברת מים בע"מ נ' בר (טרם פורסם)), ולא לעובדות הנחשפות בין כה בדיונים הגלויים. בנסיבות אלה קיים יתרון מובהק לערכאה הדיונית.
ט"ז.
ועוד, תקנה 4(ו) מאפשרת לבית המשפט:
"לקבוע בהחלטתו כל תנאי או הסדר הדרושים כדי לאזן בין הצורך בעיון לבין הפגיעה אשר עלולה להיגרם לבעלי הדין או לצד שלישי בשל העיון, לרבות השמטת פרטים, הגבלת מספר המעיינים ונקיטת אמצעים למניעת זיהוים של בעלי דין או אנשים אחרים; בית המשפט רשאי להגביל את היקף העיון ולהתנותו בתנאים, אם ראה כי הקצאת המשאבים הנדרשת מחייבת זאת".
רשימה זו מאפשרת לבית המשפט "לתפור" חליפה במידות מדויקות ככל הניתן - שיש בה כדי להבטיח שמירה מירבית על תקינות ההליך וזכות הנאשם ומשפחתו לפרטיות, בכלל זאת, מפני החשש מהעברת חומרים לגורמים חיצוניים באופן שיש בו כדי להשפיע על ההליך. הוא אף יכול להתאים את קצב החשיפה לקצב הדיונים. למותר לציין כי הפרת תנאי מתנאים אלה, דינה כהפרת הוראה שיפוטית.
העותרים כנפגעי עבירה
י"ז.
הפניית העותרים להליך לפי תקנות העיון בתיקים - הליך הפתוח בפני כל אדם - אינה באה, חלילה, לפגוע במעמדם המיוחד כנפגעי עבירה. זאת הן מבחינה מהותית - כקרובי משפחתו של אדם שחייו קופדו על לא עוול בכפו; והן מהבחינה המשפטית - שהרי החוק מגדיר "'נפגע עבירה' - מי שנפגע במישרין מעבירה, וכן בן משפחה של מי שהעבירה גרמה למותו ..." (ההדגשה הוספה - א"ר). הדעת נותנת, כי למעמדם ככאלה יוודע משקל בגדרי שיקול הדעת המוקנה לבית המשפט בתקנה 4(ד). ברם אין במעמד של נפגע עבירה ככזה כדי להקנות את זכות העיון המתבקשת בעתירה; זכות זו אינה מופיעה בחוק זכויות נפגעי עבירה, ועל כך אין חולק.
י"ח.
גם העותרים אינם חולקים, כי בקשתם - שהוגשה בטרם הגשת כתב אישום - נופלת בגדרי שיקול הדעת המסור למשיבה, שקוים להפעלתו הותוו בהנחיית פרקליטת המדינה 14.8 הנזכרת. במסגרת זו יש לתת משקל נכבד למעמדם הייחודי של העותרים. חוק זכויות נפגעי עבירה מכיר ומקבע את מעמדם של נפגעי עבירה כחלק אינטגרלי מההליך הפלילי - ולאידך גיסא אין לשכוח כי "חוק זה איננו הופך את נפגע העבירה לבעל-דין בהליך הפלילי" (רע"פ 2976/01 אסף נ' מדינת ישראל , פ"ד נו(3) 418, 439 - השופטת נאור; ע' גרוס, "הזכויות החוקתיות של הקרבן מחקר השוואתי" מחקרי משפט יז (תשס"ב) 419, 438-435, ובפרט 437). בית משפט זה דן לאחרונה בשאלת מעמדם של צדדים שלישיים במסגרת הליך פלילי, נפגעי עבירה ואחרים (ראו לדוגמה בג"צ 11144/04 אל-הייב נ' צבא הגנה לישראל (טרם פורסם)). המטוטלת, וכמוה נקודת האיזון, טרם נתייצבה, ואף גם לא תוכל להתייצב באופן "מלא". במספר פסקי
דין לא נעתר בית משפט זה להרחיב את זכויות נפגעי העבירה אל מעבר לאלה הקבועות בחוק (ראו ע"פ 2393/06 חמוד נ' מדינת ישראל (טרם פורסם); בג"צ 5699/07 הנזכר; בג"צ 9631/07 הנזכר) - אך ביסוד הדברים עומדת המגמה להעצמת מקומו של נפגע העבירה שהיא ביסוד החוק, הנגזר - כאמור בדברי ההסבר להצעת החוק, "מערך כבוד האדם ומחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו" (עמ' 506 ודברי הרקע שם; ראו גם בג"צ 5961/07 פלונית נ' פרקליט המדינה (טרם פורסם) פסקה 3 לפסק דינה של השופטת ארבל; ע"פ 2393/06 הנזכר, פסקה 4). מכלול שיקולים אלה צריך שיהא נר לרגלי הנוגעים בדבר, בבואם להכריע בבקשות כגון
נשוא העתירה. בנסיבות, משסברנו כי הפתרון הראוי מונח בשלב הדיוני הנוכחי לפתחו של בית המשפט המחוזי, אין צורך לקבוע מסמרות בשאלת האיזון בו נקטה המשיבה במקרה דנא.
סוף דבר
י"ט.
העותרים מופנים להליך לפי תקנות העיון בתיקים, ועל כן אין בידינו להיעתר לעתירה. איננו עושים צו להוצאות.
ש ו פ ט
השופט ס' ג'ובראן:
אני מסכים.
ש ו פ ט
השופט י' דנציגר :
אני מסכים.
ש ו פ ט
הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' רובינשטיין.
ניתן היום, כ"ג בסיון התשס"ח (26.6.08).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט