בג"ץ 8857/07 אוסאמה עג'לוני נ. שירות הבטחון הכללי

השופטת א' חיות:

1.

העותר, תושב ישראל, החזיק כעשרים שנה בהיתר להוביל חומר מסוכן בהתאם לתקנות שירותי הובלה תשס"א-2001 (להלן: היתר ההובלה ). במחצית שנת 2007 הודיע משרד התחבורה, המשיב 2, לעותר כי שירות הביטחון הכללי, המשיב 1, מתנגד להאריך את היתר ההובלה לתקופה נוספת. העותר, אשר היתר ההובלה הוא מקור פרנסתו, ביקש מן המשיב 2 לשנות את החלטתו וביום 24.7.2007 הודיע לו המשיב 2 כי הוא בודק עם המשיב 1 האם ניתן לבצע בעניינו בדיקה חוזרת. מאותו מועד שב העותר ופנה אל המשיב 2 בדרישה לזרז את הטיפול בבקשתו, אך לא נענה ומשכך הגיש את העתירה שבכאן. לטענת העותר השתהות המשיבים ליתן החלטה ביחס לחידוש היתר ההובלה מהווה זלזול בכבודו ובזכויותיו ועולה כדי חוסר סבירות קיצוני בהדגישו כי מאז נשלל ממנו היתר ההובלה אין באפשרותו לפרנס את משפחתו. עוד טוען העותר כי המשיבים נמנעו מלחדש את היתר ההובלה נוכח סירובו להצעת המשיב 1 לעבוד כסוכן מטעמו, וכי מדובר בשיקול זר ופסול. העותר מוסיף וטוען כי הפגיעה בזכויותיו עולה כדי עוולה חוקתית וכי יש לפסוק לטובתו פיצוי כספי ההולם את העוול ואת עינוי הדין שנגרם לו. מטעמים אלו מבקש העותר כי נורה למשיב 1 לקבוע את עמדתו ביחס לחידוש היתר ההובלה וכן כי נורה לו לתמוך בחידושו. לחלופין הוא עותר כי נורה למשיב 1 לערוך לו שימוע לפני שיגבש עמדתו ביחס לחידוש היתר ההובלה וכי נורה למשיבים 2-3 להאריך את היתר ההובלה באופן זמני עד קבלת עמדתו של המשיב 1 בעניין.

2.

בהחלטה מיום 5.4.2007 התבקש העותר להודיע האם הוא עומד על העתירה נוכח הוראת פרט 21(21) לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, תש"ס-2000 (להלן: חוק בתי משפט לעניינים מנהליים ). העותר טען בהודעה מטעמו כי הסמכות נתונה לבית משפט זה נוכח העובדה שהעתירה מופנית בעיקר נגד המשיב 1, שהתנגדותו עומדת ברקע אי חידוש היתר ההובלה. עוד ציין העותר כי הוראת החוק אליה הפנה אותו בית המשפט אינה קיימת.

3.

דין העתירה להידחות על הסף.

סעיף 5(1) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים קובע כי בית המשפט לעניינים מנהליים מוסמך לדון בעתירה מנהלית "נגד החלטה של רשות או של גוף המנויה בתוספת הראשונה בעניין המנוי בתוספת הראשונה", למעט עתירה שהסעד העיקרי המבוקש בה עניינו התקנת תקנות או ביטול תקנות. בפרט 21 לתוספת הראשונה מנוייה שורת חיקוקים העוסקים בהסדרת עיסוקים שונים ובהם חוק שירותי הובלה, תשנ"ז-1997 הנזכר בס"ק (21), והקובע בסעיף 5(א) שבו הוראות לעניין מתן "רשיון מוביל" על ידי המפקח על התעבורה.

העתירה שבפנינו נוגעת לאי חידוש היתר ההובלה לעותר ועניין זה מסור כאמור על פי פרט 21(21) של התוספת הראשונה לסמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים. העובדה שהעותר צירף את המשיב 1 לעתירה וכן הטענה כי אי חידוש היתר ההובלה נעוץ בהתנגדותו של המשיב 1, אין בה כדי לשנות ממסקנה זו. "העילה הדומיננטית" בעתירה מופנית כלפי המפקח על התעבורה המופקד על מתן היתר ההובלה (ראו והשוו: בג"צ 131/04 עמותת פסטיבל ישראל ירושלים נ' ראש עירית ירושלים , פסקה 6 (לא פורסם, 14.1.2004); בג"צ 3095/07 אבו עסבה נ' עיריית באקה-אלגרבייה-ג'ת , פסקה 4 (לא פורסם, 25.9.2007)), ומשכך, יש לעותר סעד חלופי על דרך של פניה אל בית המשפט לעניינים מנהליים.

העתירה נדחית.