בג"ץ 8831/17 אופק (א.ת. שער בנימין) נ. ראש המינהל האזרחי

אין חולק כי המשיבים חרגו באופן ניכר וממשי מפרק הזמן למתן החלטה בבקשת ההיתר, אשר נקבע בהחלטתה של ועדת העררים מיום 31.5.2016 (ולא למותר לציין כי ההחלטה ניתנה בהסכמת הצדדים). בהיעדר הסבר מבורר לחריגה האמורה, יש לקבוע כי הגשת העתירה הייתה מוצדקת מבחינתה של העותרת. משכך, ובשים לב ליתר הנסיבות, סבורני כי יש מקום לחייב את המשיבים בהוצאות וזאת אפילו אניח כי יש ממש בטענתם לפיה אין קשר סיבתי ישיר בין הגשת העתירה לבין החתימה על ההיתר (ראו והשוו למשל, בג"ץ 7505/10 ראש מועצת הכפר חרבתא בני-חארת נ' המפקד הצבאי , פיסקה 4 והאסמכתאות הנזכרות שם (25.7.2011); בג"ץ 4333/07 " יש דין" - ארגון מתנדבים לזכויות אדם נ' צה"ל יחידת בתי משפט הצבאיים באיזור יהודה ושומרון (15.11.2007)).

לאחר שהבאתי בחשבון את מכלול הנסיבות ובהן מהות ההליך, היקפו והעובדה שהוא הסתיים ללא צורך בדיון לפני הרכב, החלטתי להעמיד את גובה ההוצאות לטובת העותרת על סכום של 5,000 ש"ח. בנוסף, ככל ששולמה אגרה היא תושב בניכוי הסכום הקבוע בפרט 33 לתוספת לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז – 2007.