החלטה2 עמודיםנכלל בחיפוש

בג"ץ 4333/07 "יש דין" - ארגון מתנדבים לזכויות אדם נ. צה"ל יחידת בתי משפט

ניתן ביום

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט העליון קבע כי המשיבים יחויבו בהוצאות העותרת בסכום של 4,000 ש"ח לאחר שהחליטו לאמץ את נהלי העיון של בתי המשפט האזרחיים לאחר הגשת העתירה. נקבע כי העיכוב בטיפול בפניות העותרת הצדיק את הגשת העתירה ולא נמצא שיהוי או אי מיצוי הליכים. הוצאות נפסקו לפי כללי אל נסאסרה.

העובדות

העותרת ביקשה לעיין בפרוטוקולים של הדיונים בבתי המשפט הצבאיים באיו"ש ולקבל רשימת דיונים יומית. פניותיה לקצין פניות הציבור ולפרקליטות המדינה במשך כשישה חודשים לא נענו לגופן. לאחר הגשת העתירה ולפני שנשמעה, החליטו המשיבים לאמץ את הנהלים של בתי המשפט האזרחיים, והעותרת ביקשה למחוק את העתירה בכפוף לפסיקת הוצאות.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש לחייב את המשיבים בהוצאות העותרת לאחר שנתקבל הסעד המבוקש בעתירה ובקשה למחיקתה
  2. 2.האם היה צידוק להגשת העתירה ולא השתהתה העותרת או לא מיצתה הליכים

הלכות

  1. 1

    לפסיקת הוצאות בעתירה שנמחקה יש לבדוק האם היה צידוק בהגשתה, האם הזדרז העותר ומיצה הליכים, האם היה שיהוי, והאם עצם הגשת העתירה הביאה לקבלת הסעד

    ״על פי כללים אלו יש לבדוק האם היה צידוק בהגשת העתירה, האם לא הזדרז העותר בפניה לבית המשפט ומיצה הליכים״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    גם כאשר ההחלטה נתקבלה בעקבות עבודת מטה של המשיבים, זכאי העותר להוצאות אם העיכוב הצדיק בראיה אובייקטיבית את הגשת העתירה

    ״גם אם לא הגשת העתירה הובילה להחלטות המשיבים, עדין זכאית העותרת להוצאותיה משום שהעיכוב הצדיק״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • הוצאות משפט
  • מחיקת עתירה
  • צידוק בהגשת העתירה
  • שיהוי
  • מיצוי הליכים
  • בתי המשפט הצבאיים באיו"ש

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

בירושלים

בג"ץ

4333/07 - ג'

בפני:

כבוד הרשמת

גאולה לוין

העותרת:

"יש דין" - ארגון מתנדבים לזכויות אדם

נ ג ד

המשיבים:

1. צה"ל יחידת בתי משפט הצבאיים באיזור יהודה

ושומרון

2. הפרקליט הצבאי הראשי

3. מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית

בקשה לפסיקת הוצאות

החלטה

לפני בקשה לפסיקת הוצאות בהליך שבכותרת.

1.

עניינה של העתירה בבקשת העותרת כי יותר לה לעיין בפרוטוקולים של הדיונים הנערכים בבתי המשפט הצבאיים באיו"ש וכי יימסר לה עותק של רשימת הדיונים היומית המתקיימים שם. לטענת העותרת, ביום 15.10.06 פנה בא כוחה אל קצין פניות הציבור במחנה עופר בבקשה לקבל העתקים של המסמכים האמורים, אולם בקשתו סורבה. ביום 20.12.06 פנה בא כוח העותרת אל מנהלת מחלקת בג"ץ בפרקליטות המדינה בבקשה זהה, וזו העבירה את פנייתו אל לשכת הפרקליט הצבאי הראשי. משלא נתקבלה כל תשובה, פנה בא כוח העותרת בשנית (ביום 28.2.07) לפרקליטות המדינה ואף פנייה זו לא קיבלה כל מענה. על כן, נאלצה העותרת להגיש (ביום 16.5.07) את העתירה שבכותרת. בטרם נשמעה העתירה ולאחר שהתקבל הסעד המבוקש בה, הוגשה

ביום 10.9.07 בקשה למחיקת העתירה, בכפוף לפסיקת הוצאות. לטענת העותרת, החלטתם של המשיבים לאמץ את הנהלים הקיימים בבתי המשפט "האזרחיים" בדבר עיון בתיקים ולהחילם גם על בתי המשפט הצבאיים באיו"ש, נתקבלה בעקבות פניית העותרת לבית המשפט. אשר על כן, סבורה היא כי יש לפסוק הוצאות לטובתה.

2.

המשיבים סבורים כי אין מקום לחייבם בהוצאות משפט בהליך זה. לטענתם, בעקבות פניית העותרת ועוד בטרם הגשת העתירה, ערכו הם עבודת מטה. מאחר ונדרש זמן לצורך עריכת עבודת המטה והגעה לתוצאה הרצויה, החלטתם, שייתרה את העתירה, נתקבלה לאחר שהוגשה העתירה.

3.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת המשיבים, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל. הכללים לחיוב בעל דין בהוצאות נקבעו בפסיקה (ראו: בג"ץ 842/93 אל נסאסרה נ' שר הבינוי והשיכון , פ"ד מח(4) 217, (1993)). על פי כללים אלו יש לבדוק האם היה צידוק בהגשת העתירה, האם לא הזדרז העותר בפניה לבית המשפט ומיצה הליכים, האם היה שיהוי בהגשת העתירה והאם עצם הגשת העתירה היא שהביאה לקבלת הסעד. העותרת ניסתה לקבל סעד מן המשיבים טרם שפנתה לבית המשפט. משניסיונה לקבלו כשל, פנתה לבית משפט זה בבקשה למתן צו על תנאי. עתירתה לא היתה מוקדמת שכן באה לאחר המתנה של כשישה חודשים, במהלכם סורבה תחילה בקשתה, ובהמשך לא זכתה לכל מענה ענייני. לא נמסר לה, במענה לפניותיה, כי נערכת עבודת מטה לבחינת בקשתה וכי זו נמצאת בעיצומה. במצב דברים זה, אין לומר כי העותרת השתהתה או כי פנתה בטרם מיצוי הליכים שעמדו לרשותה. גם אם לא הגשת העתירה הובילה להחלטות המשיבים, עדין זכאית העותרת להוצאותיה משום שהעיכוב הצדיק, בראיה אובייקטיבית, את הגשת העתירה. בהתחשב בכך, כמו גם בעובדה שההליך נסתיים במהירות ובלא שהיה צורך בקיום דיון, יחויבו המשיבים בהוצאות העותרים בסכום כולל של 4,000 ₪ אשר ישא הפרשי ריבית והצמדה מעת המצאת החלטה זו ועד ליום התשלום בפועל.

ניתנה היום, ה' בכסלו תשס"ח

(15.11.2007).

גאולה לוין

ר ש מ ת

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (1 תיקים)

  • בגץ 842/93

מצוטט על ידי (4 מסמכים)

  • בג"ץ 6398/17התנועה למען איכות השלטון בישראל נ. שר האוצרהחלטה
  • בג"ץ 8831/17אופק (א.ת. שער בנימין) נ. ראש המינהל האזרחיהחלטה
  • בג"ץ 5159/17התנועה למען איכות השלטון בישראל נ. השרה לשיוויון חברתיהחלטה
  • בג"ץ 7505/10ראש מועצת הכפר חרבתא בני -חארת נ. המפקד הצבאי לאיזור הגדה המהחלטה

הלכות

  1. 1לפסיקת הוצאות בעתירה שנמחקה יש לבדוק האם היה צידוק בהגשתה, האם הזדרז העותר ומיצה הליכים, האם היה שיהוי, והאם עצם הגשת העתירה הביאה לקבלת הסעד
  2. 2גם כאשר ההחלטה נתקבלה בעקבות עבודת מטה של המשיבים, זכאי העותר להוצאות אם העיכוב הצדיק בראיה אובייקטיבית את הגשת העתירה