בג"ץ 8845/17 אשרף חמוד נ. מפקד כוחות צה"ל ואיו"ש

השופטת ע' ברון:

1.

עניינה של העתירה שלפנינו הוא בצו הריסה שהוצא בתיק בב"ח ע' 9/17, ביחס למבנה המשמש את העותר לדבריו למגורים (להלן: צו ההריסה ו- המבנה בהתאמה ). המבנה מצוי בתחומו של צו איסור בנייה 8/11 (להלן: הצו ); ועל פי הנטען בעתירה, העותר הגיש לאחרונה בקשה למשיב להחרגת המבנה מתחומו של הצו – שטרם הוכרעה (להלן: בקשת ההחרגה ). לגישתו של העותר, לבקשת ההחרגה סיכויים טובים; וזאת לנוכח העובדה שבסביבת המבנה קיימים עשרות ואף מאות מבני מגורים, שאף על פי שמצויים גם הם בשטח הצו – לא הוצאו נגדם צווי הריסה. בנוסף נטען, כי מימוש צו ההריסה לפני שהוכרעה בקשת ההחרגה מהווה פגם מינהלי חמור ומנוגד להוראות הצו.

עוד מתברר מן העתירה כי במועד הגשתה כבר היתה תלויה ועומדת עתירה קודמת – המכוונת אף היא, בין היתר, נגד צו ההריסה למבנה (בג"ץ 3246/17, להלן: העתירה הקודמת ). העתירה הקודמת הוגשה על ידי העותר יחד עם תושבי השכונה שבה הוא מתגורר, והיא מכוונת נגד הליך קבלתו של הצו, חוקיותו וחוקיות 12 צווי הריסה שהוצאו מכוחו. במסגרת העתירה הקודמת ניתן צו ארעי האוסר על המשיב " לבצע את צו ההריסה לגבי כלל המבנים הכלולים בצווי ההריסה שבתיק בב"ח 1-12/17, וזאת עד ובכפוף להחלטה אחרת. למען הסר ספק – תוקפו של הצו הארעי האמור, מותנה בכך שהמצב הקיים בשטח יישמר, הן מבחינת אכלוס והן מבחינת בינוי ..." ( החלטת השופט (כתוארו אז) ח' מלצר מיום 1.8.2017; להלן: הצו הארעי שניתן בעתירה הקודמת ).

2.

אין חולק כי חרף האמור בצו הארעי שניתן בעתירה הקודמת, העותר המשיך לבצע עבודות בינוי במבנה (יציקת קומת קרקע) – כאשר לטענתו הדבר נבע מאי הבנתו את המצב המשפטי, ואת החובה המוטלת עליו להימנע לחלוטין מהמשך הבנייה. במצב דברים זה, הודיע המשיב לעותר על כוונתו לבצע את צו ההריסה "ככל שעד ה-15.11.2017 המבנה לא יוסר" (הדברים קיבלו ביטוי בפרוטוקול הדיון מיום 29.10.2017 בעתירה הקודמת).

ביום 13.11.2017 הגיש העותר את העתירה דנן, ובמסגרתה הוא מבקש את הקפאת הריסת המבנה עד לבירור בקשת ההחרגה. יצוין כי בעתירה זו לעותר ייצוג שונה מבעתירה הקודמת, ואף נטען במסגרת העתירה שלפנינו לכשל בייצוגו של העותר בעתירה הקודמת. ביום 13.11.2017 הוריתי על מתן צו ארעי האוסר על מימוש צו ההריסה למבנה, תוך שהובהר כי על העותר להימנע מהמשך בינוי של המבנה, שינויו, שינוי אופי השימוש בו, או איכלוסו.

3.

בתגובה מקדמית מיום 13.12.2017 טען המשיב כי אין מקום לברר את העתירה במתכונתה הנוכחית, ודינה להימחק על הסף. לגישת המשיב, ככל שלעותר טענות נוספות בנוגע לצו ההריסה או ביחס להפרת הצו הארעי שניתן בעתירה הקודמת – עליו לעשות כן במסגרתה; ונקיטת הליך נפרד בעניין זה מהווה שימוש לרעה בהליכי משפט.

לנוכח האמור בתגובה המקדמית, בהחלטה מיום 14.12.2017 התבקש העותר להודיע אם עודנו עומד על עתירתו. בשלב זה שוב החליף העותר ייצוג, ורק עתה התקבלה תגובתו שלפיה הוא עומד על העתירה. בהקשר זה העותר חוזר ומדגיש כי כלל לא ידע על אודות הצו הארעי שניתן בעתירה הקודמת, ולכן אין לומר כי הפר את הצו השיפוטי; ועוד נטען, כי מטעמי יעילות ונוחות ראוי לאחד את הדיון בעתירה דנן עם העתירה הקודמת.

4.

לאחר עיון בעתירה, בתגובה המקדמית ובתשובה לתגובה, הגענו לכלל מסקנה כי יש למחוק את העתירה. במסגרת עתירה זו מבקש העותר לערוך "מקצה שיפורים" לעתירה הקודמת – וכזאת לא ניתן, מה גם שהעתירה הקודמת עודנה תלויה ועומדת. הדברים מקבלים משנה תוקף שעה שבמסגרת העתירה הנדונה טוען העותר לכשל בייצוגו על ידי בא כוחו בעתירה הקודמת. אף בעצם הגשתה של בקשת ההחרגה אין כדי להצדיק נקיטת הליך נוסף ומקביל, שעניינו באותו צו הריסה שנדון בעתירה הקודמת.

סופו של דבר, אנו מורים על מחיקת העתירה. הצו הארעי מיום 13.11.2017 יוסיף לעמוד על כנו עד ליום 19.2.2018, על מנת לאפשר לעותר לפנות בבקשה מתאימה בעתירה הקודמת – ככל שימצא לנכון לעשות כן, ובלא שאנו נוקטים עמדה בנוגע לסיכוייה של בקשה כזו אם תוגש.