בג"ץ 8887/05 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ. מועצת העיר באר שבע

השופט א' גרוניס:

1.ביום 9.2.2004 מונה המשיב 5 לתפקיד מבקר הפנים של המשיבה 1 (להלן - העירייה). בהתאם להוראות סעיף 167(ג)(5) לפקודת העיריות [נוסח חדש] על הממונה לתפקיד זה להיות בעל ניסיון של שנתיים לפחות בעבודת ביקורת. העותרת, טוענת כי המשיב 5 מונה לתפקיד אף שלא עמד בדרישה האמורה. פגם חמור אף יותר במינויו של המשיב 5 נובע, לטענת העותרת, מכך שהמשיב 5 שימש כממלא מקום גזבר העירייה במשך שלוש השנים שקדמו למינויו כמבקר פנים. בכך, סבורה העותרת נוצר מצב של ניגוד עניינים חמור, שכן במסגרת תפקידו הנוכחי על המשיב 5 לבקר את עבודת גזברות העירייה בשנים שהוא עצמו שימש כממלא מקום גזבר העירייה. על רקע זה פנתה העותרת למשיב 4. פנייתה התבררה ולאחר הליך ממושך, שאין זה המקום לפרטו, הורה המשיב 4 ביום 3.5.2005, לעירייה להפסיק את העסקתו של המשיב 5. המשיב 4 חזר על הוראתו זו ביום 20.6.2005, בתשובתו לבקשה לביטול ההחלטה, שהגישה העירייה, והורה לעירייה לפרסם מכרז חדש לאיוש משרת מבקר הפנים תוך חודש ממועד התשובה. מועד זה חלף ולמרות זאת, טוענת העותרת, אין העירייה פועלת בהתאם להוראת המשיב 4, כך שהמשיב 5 מוסיף לכהן כמבקר הפנים של העירייה.

2.בעתירתה מבקשת העותרת כי בית משפט זה יורה לעירייה ולראש העירייה (המשיב 2) להפסיק את מינויו של המשיב 5, ולפעול בהתאם להוראת המשיב 4 . כמו-כן מבקשת העותרת כי יינתן צו המורה למשיבים 3 ו-4 לאכוף את החלטתו של המשיב 4.

3.בהתאם להוראת סעיף 24(א)(1א) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969, נתונה לבית הדין האזורי לעבודה סמכות לדון בתובענה שעניינה קבלתו של אדם לעבודה. סמכות זו אינה מוגבלת לתובענה שבין עובד למעביד, או בין ארגון עובדים לארגון מעבידים, אלא קמה גם מקום בו מגיש התובענה הינו 'עותר ציבורי' דוגמת העותרת (ראו, בג"צ 3991/92 המועצה המקומית אבו סנאן נ' שר החינוך והתרבות פ"ד מז(3) 234, 238). סמכותו של בית הדין האזורי לעבודה הינה סמכות מקבילה לסמכותו של בית משפט זה ונקודת המוצא היא כי מן הראוי שסכסוך הנוגע לשאלת קבלה לעבודה יתברר בפני בית הדין האזורי לעבודה. רק מקרים חריגים יצדיקו בירור בפני בית משפט זה (ראו, בג"צ 6177/92 אייזנברג נ' שר הבינוי והשיכון פ"ד מז(2) 229, 242-240).

4.העותרת טוענת כי עיקרה של עתירה זו אינו נוגע לקבלתו של המשיב 5 לעבודה אלא להפסקת עבודתו, ולפיכך אינה נופלת לגדר סמכותו של בית הדין האזורי לעבודה. אין לקבל טענה זו. אף שהסעד המבוקש בעתירה עניינו הפסקת העבודה, הרי הטעמים שמונה העותרת למתן סעד זה נוגעים רובם ככולם לפגמים שנפלו, לטענתה, בהליך הקבלה לעבודה. אכן, חלק מהפגמים שנפלו, לטענת העותרת, בקבלתו של המשיב 5 לעבודה, דוגמת ניגוד העניינים, הינם פגמים מתמשכים, אך אין בעובדה זו כדי לשנות את אופייה ועניינה של העתירה. כך איפוא בפנינו עתירה שעניינה קבלתו של אדם לעבודה, הנתונה לסמכותו המקבילה של בית הדין האזורי לעבודה. אין מדובר במקרה חריג או קיצוני המצדיק בירור דווקא בפני בית משפט זה. מקרים דומים מאוד למקרה דנא נדחו על הסף תוך הפניית העותרים לבית הדין האזורי לעבודה (ראו, בג"צ 2272/97 בן שמואל נ' ראש העיר טבריה (לא פורסם); בג"צ 7821/01 שחר נ' עיריית חדרה (לא פורסם)).

4.אשר לבקשתה של העותרת כי בית משפט זה יורה למשיבים 3 ו-4 לאכוף את החלטתו של המשיב 4, הרי נראה כי סעד זה הינו שולי יחסית בעתירה. מכל מקום, חזקה על משיבים אלה כי יפעלו בכל הדרכים הנתונות בידיהם לאכיפת ההחלטה והרי עמדתם שלהם היא שיש ממש בטענות העותרת.

5.לאור כל אלה, העתירה נדחית על הסף.