בג"ץ 8893/16 ח"כ איתן כבל נ. שר התקשורת

הנשיאה מ' נאור:

1.בשתי העתירות שלפנינו ביקשו העותרים לחייב את שר התקשורת, ראש הממשלה חה"כ בנימין נתניהו, ואת שר האוצר, חה"כ משה כחלון (להלן: השרים ), להורות על הקדמת יום תחילתו של תאגיד השידור הציבורי מיום 30.4.2017 ליום 1.1.2017. זאת, מכוח סמכות שהוקנתה לשרים בחוק השידור הציבורי הישראלי, התשע"ד-2014 (להלן: החוק או: חוק השידור הציבורי ). כפי שיפורט בהמשך, סמכותם זו של השרים בוטלה בתיקון שקיבלה הכנסת לאחר

שניתן בעתירות צו-על-תנאי. נוכח השינוי בתשתית החוקית ומן הטעמים שיובאו בהמשך הגענו לכלל מסקנה כי העתירות שלפנינו מיצו את עצמן ודינן להימחק.

רקע

2.חוק השידור הציבורי מסדיר את הקמתו של תאגיד שידור ציבורי בישראל (להלן: התאגיד ) שיחליף את רשות השידור. פרק ט"ו של החוק הוקדש כולו למועד תחילת החוק ולהוראות מעבר שונות. יום תחילת שידורי התאגיד על פי סעיף 92 לחוק בנוסחו המקורי היה 1.4.2015. אולם מכוח תיקוני חקיקה שונים נדחה מועד זה כמה פעמים עד שלבסוף, במסגרת תיקון מס' 5 לחוק, נקבע כי תחילתו תהיה ביום 30.4.2017 (ראו בג"ץ 3883/16 ראש העיר ירושלים נ' תאגיד השידור הציבורי הישראלי , פיסקאות ג' ו-ט"ז (12.9.2016)). בתיקון מס' 5 לחוק הוסיפה הכנסת והסמיכה את השרים, בסעיף 92(ב2) לחוק, להקדים בצו מטעמם את מועד התחילה מיום 30.4.2017 למועד שלא יקדם ליום 1.1.2017. וזו לשון סעיף 92(ב2) בנוסח שעמד בתוקף בעת הגשת העתירות שלפנינו:

"92. (ב2) על אף האמור בסעיף קטן (א) –

(1) הודיעה המועצה לשר ולשר האוצר (בסעיף זה – השרים), בהודעה מנומקת בכתב, כי תאגיד השידור הישראלי ערוך להתחיל בשידורים במועד הקודם ליום התחילה, רשאים השרים להקדים, בצו, בתוך 14 ימים מיום הודעת המועצה, את יום התחילה למועד שעליו הודיעה המועצה; בהודעה לפי פסקה זו תתייחס המועצה ליכולתו של התאגיד להיערך מבחינה טכנית והנדסית לקיים את השידורים ולקיומו של לוח שידורים; המועצה לא תנקוב בהודעה כאמור במועד הקודם ליום ג' בטבת התשע"ז (1 בינואר 2017), ותמסור את הודעתה 45 ימים לפחות לפני המועד הנקוב בהודעה כיום התחילה; המועצה תפרסם את ההודעה באתר האינטרנט של התאגיד ותמסור העתק ממנה למפרק כהגדרתו בסעיף 99 ולוועדת הכלכלה;

(2) בלי לגרוע מהוראות פסקה (1), השרים, לאחר התייעצות עם המועצה, רשאים, בצו, להקדים את יום התחלה למועד שלא יקדם ליום ג' בטבת התשע"ז (1 בינואר 2017), אף אם לא נמסרה הודעה בהתאם להוראות הפסקה האמורה, ובלבד שהצו יפורסם 35 ימים לפחות לפני יום התחילה הנקוב בו."

3.הנה כי כן, השרים הוסמכו להקדים את מועד התחילה מיום 30.4.2017 למועד מוקדם יותר (אך לא מוקדם מ-1.1.2017) בשני תרחישים: ראשית, אם מועצת התאגיד הודיעה בכתב לשרים כי התאגיד ערוך להתחיל בשידורים לפני מועד התחילה. במקרה כזה " רשאים " השרים להקדים, בתוך 14 ימים מיום הודעת המועצה, את יום התחילה למועד שעליו הודיעה המועצה (סעיף 92(ב2)(1) לחוק). התרחיש השני הוא כאשר השרים עצמם יוזמים את הקדמת מועד התחילה (סעיף 92(ב2)(2) לחוק). ואכן, ביום 25.10.2016 הודיע יושב-ראש מועצת התאגיד לשרים כי התאגיד מוכן לתחילת שידורים ביום ג' בטבת התשע"ז (1.1.2017) (להלן: הודעת המוכנות ). בחלוף 14 ימים ממועד הודעה זו לא הפעילו השרים את סמכותם להוצאת צו המקדים את מועד התחילה, ואף לא הודיעו כי הם מסרבים להפעיל את סמכותם זו. תחת זאת החלו חילופי מכתבים בין גורמים בכירים במשרד האוצר ובמשרד התקשורת לבין גורמים שונים בתאגיד, לעניין מידת מוכנותו של התאגיד. חילופי מכתבים אלו לא הולידו החלטה ברורה של השרים באשר להפעלת או אי-הפעלת סמכותם מכוח סעיף 92(ב2) לחוק.

4.בעתירות שלפנינו שהוגשו בחודש נובמבר 2016 ביקשו העותרים כי בית המשפט יורה לשרים להפעיל את סמכותם לפי סעיף 92(ב2)(1) ולהורות בצו על הקדמת מועד התחילה ליום 1.1.2017, בהתאם להודעת המוכנות. כן דרשו העותרים כי היועץ המשפטי לממשלה ינחה את השרים להימנע מניסיונות להשפיע על זהות בעלי התפקידים הבכירים בתאגיד. נוסף לכך, בעתירה בבג"ץ 8893/16 התבקש בית המשפט להורות לחלק מהמשיבים להימנע מליזום או לתמוך בהצעות חוק שיעכבו את תחילת שידורי התאגיד. כן התבקש צו ביניים שיימנע קידום של הצעות חוק כאמור. תאגיד השידור הציבורי, שצורף כמשיב לשתי העתירות, הדגיש בטיעוניו כי נפל פגם בכך שהשרים לא הפעילו כל שיקול דעת באשר לסמכותם לפי סעיף 92(ב2) לחוק, ולמעשה התעלמו מהודעת המוכנות. זאת, לטענתו, תוך הפרת ההוראה בסעיף 92(ב2)(1) לחוק המחייבת את השרים לקבל החלטה בנושא בתוך 14 ימים ממועד מסירת הודעת המוכנות. התאגיד הוסיף והדגיש כי הוא מתייצב מאחורי הודעת המוכנות שבה נמסר כי הוא מוכן לעלות לשידור ביום 1.1.2017.

הדיון לפנינו, הוצאת צו-על-תנאי, והתפתחויות שלאחר מכן

5.ביום 26.12.2016 קיימנו דיון בעתירות. במהלך הדיון הלינו העותרים בעיקר על מתכונת תגובתה של המדינה לעתירה. בתגובה זו, שהוגשה ביום 12.12.2016, נמנעה המדינה מלהתייחס למרבית מטענותיהם של העותרים. תחת זאת, הסתפקה המדינה בלציין כי השרים החליטו לקדם תיקון לחוק שלפיו יבוטל כליל ההסדר המאפשר לשרים להקדים את מועד התחילה ליום 1.1.2017, כך שמועד תחילת השידורים יהיה ביום 30.4.2017, ללא כל סמכות להקדמת המועד האמור. המדינה הדגישה כי אם יתקבל תיקון זה צפויה התשתית העובדתית והמשפטית של העתירות להשתנות מן היסוד. כאמור בכך מוצו טיעוניה של המדינה. בתום הדיון החלטנו להוציא בעתירות צו-על-תנאי שזו לשונו:

"ניתן בזה צו על תנאי המורה למשיבים 2-1 ליתן טעם מדוע לא ישקלו על פי סמכותם הקבועה בסעיף 92(ב2)(1) לחוק השידור הציבורי הישראלי, התשע"ד-2014, להורות על הקדמת יום תחילת שידורי תאגיד השידור הישראלי ליום 1.1.2017 ויודיעו החלטתם, וזאת בעקבות הודעת התאגיד מיום 25.10.2016."

כן ציינו בהחלטתנו כי רשמנו בפנינו את הצהרת בא-כוח המדינה כי מקובל על המשיבים לשמור על הוראות הדין בכל הנוגע למינויים בתאגיד.

6.ביום 29.12.2016 הגישה המדינה בקשה לדחיית המועד להגשת תצהיר התשובה וזאת בשל התקדמות הליכי החקיקה לביטול סמכותם של השרים להקדים את שידורי התאגיד (חוק השידור הציבורי הישראלי (תיקון מס' 6), התשע"ז-2016 (להלן: תיקון מספר 6 ). עוד באותו יום נעתרנו לבקשה ודחינו את מועד הגשת התצהיר ליום 3.1.2017. בתשובת המדינה לצו-על-תנאי מיום 3.1.2017 ציינה המדינה כי תיקון מספר 6 אושר באותו יום בכנסת בקריאה שנייה ושלישית, ולפיכך בוטל סעיף 92(ב2)(1) לחוק. המדינה טענה כי נוכח השינוי במצב הנורמטיבי, העתירות במתכונתן הנוכחי התייתרו ודינן להימחק תוך שמירת כל הטענות. העותרים והתאגיד התבקשו להגיב לתשובת המדינה. העותרים והתאגיד הלינו כולם על כך שהמדינה נמנעה מלהתייחס בתגובתה לעתירות או בתשובתה לצו-על-תנאי לטענה כי היה על השרים לשקול אם להפעיל את סמכותם לפני חקיקת תיקון מספר 6. הודגש על ידי כל הצדדים האמורים כי יש לבחון את התנהלותם של השרים לפי המצב המשפטי שחל ערב תיקון מספר 6.

הכרעה

7.עיינו בתשובתה של המדינה לצו-על-תנאי ובתגובותיהם של העותרים והתאגיד. נוכח חקיקתו של תיקון מספר 6, בו בוטלה סמכותם של השרים להקדים את תחילת שידורי התאגיד, לא ראינו מנוס מן המסקנה כי העתירות מיצו את עצמן ודינן להימחק תוך שמירת כל טענות בעלי הדין. לעניין זה יוזכר כי הצו-על-תנאי שהוצא בעתירות התייחס לשאלה מדוע השרים לא ישקלו על פי סמכותם הקבועה בסעיף 92(ב2)(1) לחוק להורות על הקדמת יום תחילת שידורי התאגיד . משסמכות זו בוטלה אין עוד תוחלת בהמשך הדיון בשאלה מדוע השרים לא ישקלו לדון בסמכות שכבר אינה נתונה להם. בשולי הדברים ראוי לציין כי ביום 5.1.2017 הוגשה לבית משפט זה עתירה נוספת על ידי העותרים בבג"ץ 8893/16 שבה מבקשים עותרים אלה סעד חוקתי המורה על ביטול תיקון מספר 6 לחוק (בג"ץ 180/17). בנסיבות העניין עצם הגשתה של עתירה חדשה מצד חלק מהעותרים עצמם מלמדת שהעתירות שלפנינו מיצו את עצמן.

8.אשר על כן אנו מורים על מחיקת העתירות. טענותיהם של בעלי הדין שמורות להם. נוכח התנהלות המשיבים שעליה הבענו את מורת רוחנו בדיון בעתירה, אנו מורים למדינה לשאת בשכר טרחת עו"ד בסך 25,000 ש"ח לזכות העותרים בבג"ץ 8893/16 (ביחד), ובאותו סכום לזכות העותרת בבג"ץ 9104/16 ולזכות המשיבים 11-9 בבג"ץ 8893/16.

ה נ ש י א ה

השופט מ' מזוז:

אני מסכים.

ש ו פ ט

השופטת ד' ברק-ארז:

אני מסכימה לפסק דינה של חברתי הנשיאה מ' נאור . למותר לציין, כי אין בפסק דיננו זה כדי לנקוט עמדה באשר לחוקיות ההחלטות שהתקבלו בנושא במועד קבלתן. הטעם לדחיית העתירה הוא, כפי שצוין, אך משום שהשאלות אשר הועלו בה נותרו – במסגרת ההליך הנוכחי – תיאורטיות בלבד, ואין זו דרכו של בית המשפט לעסוק בשאלות מסוג זה.

ש ו פ ט ת

הוחלט כאמור בפסק-דינה של הנשיאה מ' נאור .