בג"ץ 8901/04 איריס קמינצקי נ. בית הדין הרבני הגדול בירושלים

1.בהחלטה של בית הדין הרבני הגדול לערעורים, נשוא העתירה, קבע בית הדין, בענין דירת המגורים של העותרת ושל בעלה:

"סוף דבר: כספי תמורת הדירה יחולקו בשוה. מחלקה של האישה יש להפחית את חלקה במשכנתא, ששולם ע"י הבעל וכן את דמי המזונות ששילם לה. כל זאת בתנאי והגט יסודר לאלתר ."

2.העותרת עתרה לצו על-תנאי, ואז צו מוחלט המכריז על בטלות ההחלטה האמורה, ויחד עם עתירה זו, עתרה לצו ביניים המורה על עיכוב חלוקת הכספים. בהחלטתי מיום 9.11.2004 בענין צו ביניים, ציטטתי את המצוטט לעיל וקבעתי:

"ניתן בזה צו ביניים המורה לכונס הנכסים עורך-הדין רוזנצוויג מרח' האודם 3 פתח-תקווה, כי אם יתמלא התנאי שהציב בית-הדין הגדול , הוא יחלק את מחצית תמורת הדירה לבעל, ויחלק לעותרת את מחצית תמורת הדירה בניכוי הסכומים המפורטים בציטוט שלעיל (להלן: הסכום המנוכה). את הסכום המנוכה – לא יחלק עד למתן החלטה אחרת."

3.כעת מבקש הבעל הבהרה, לפיה סידור גט אינו תנאי לחלוקת חלקו שלו בתמורת הדירה כאמור לעיל.

4.מנוסח החלטת בית הדין הגדול לערעורים עולה בבירור, כי סידור גט מהווה תנאי לכל חלוקה של כספי תמורת הדירה. בית הדין לא קבע כי "חלקה של האישה, בניכוי... יחולק בתנאי שיסודר גט לאלתר"; הוא אף לא התנסח באופן דו משמעי, כגון "זאת, בתנאי והגט יסודר לאלתר"; הוא קבע הסדר בענין חלוקת הכספים בין שני בני הזוג, ובמשפט סיום נפרד, קבע " כל זאת בתנאי והגט יסודר לאלתר".

5.זו, לכאורה, כוונתו של בית הדין הרבני הגדול לערעורים. כך או אחרת, אין מקום, במסגרת בקשת האישה לצו ביניים לעיכוב העברת כספים המנוכים מהחלק שלה בתמורת הדירה לבעל, להסיר תנאים שביקש להתנות, ככל הנראה, בית הדין הגדול לחלוקה כלשהי . מקומן הנכון של טענות הבעל הוא בית הדין הרבני הגדול לערעורים. מן המותר לציין – מבלי לקבוע כל עמדה בענין – כי אם בית הדין יוסיף או יגרע תנאים לחלוקה, רשאים הצדדים לפנות לבית משפט זה לאור שינוי הנסיבות.