בג"ץ 8915/05 פלוני נ. אריאל ראש ממשלת ישראל שרון

השופט א' א' לוי

עותר 1, תושב הרשות הפלשתינית, סייע בעבר לגורמי הביטחון, ובעקבות כך

הוחלט להעבירו לישראל, להעניק לו תעודת זהות ישראלית, ובמשך מספר שנים הוא טופל על ידי המנהלה הביטחונית לסיוע. ברם, הוא החל לחטוא בפלילים, וכך לדוגמא, הורשע בחודש יולי 2000 בשורה של עבירות, וביניהן שוד מזוין, ונדון למאסר ממושך. חרף זאת, נמשך הטיפול בו על ידי מנהלת הסיוע, מתוך תקווה שעם שחרורו ישנה את אורחותיו. משתקווה זו נתבדתה, הוחלט בחודש אפריל 2004 לבטל את זכאותו של עותר 1 לשיקום.

העותרים האחרים הם אחיו של עותר 1, ומהעתירה המקורית שהגישו השתמע כי אף הם סייעו לכוחות הביטחון. משהוגשה עתירתם המתוקנת באמצעות עו"ד ר' כהן, הבהירו עותרים אלה כי הם לא היו בקשר ישיר עם גורמי הביטחון, וממילא לא ניתן להם מעמד של סייענים. עם זאת, הם טענו, כי אחיהם, עותר 1, נהג להסתייע בהם לאיסוף מידע אותו העביר לישראל, ועל כן דבק בהם במקום מגוריהם חשד כמשתפי פעולה. בעקבות כך, נטען, הם הוטרדו על ידי גופי הביטחון הפלסטיניים, ואף נשקפת סכנה לחייהם. עותר 3 הוסיף וטען, כי במהלך השנים שחלפו נשא אשה, בתו של סייען, והוא אב לילדים. נוכח כל אלה ביקשו העותרים כי נורה למשיבים להעניק להם היתרי כניסה ושהייה בישראל.

אין בידינו להושיט סעד זה לעותרים. טענת הסיוע העקיף לגורמי הביטחון וקיומה של מסוכנות, הועלתה על ידי משיב 3 בעתירה קודמת שהגיש (בג"צ 80/04), ונדחתה. חרף זאת, הוסיף הוא, כמו גם עותר 2, לשהות בישראל שלא כדין, מאז שנת 1999 ועד לחודש טבת התשס"ו (ינואר 2006), הוא המועד בו ניתן הצו האוסר את הרחקתם, ודי בכך כדי להצדיק את דחיית העתירה. כך או כך, טענתם של העותרים 2 ו-3 בדבר הסכנה הנשקפת להם נבחנה על ידי וועדת המאוימים, ובתאריך 19.3.08 נקבע כי לאותה סכנה לא נמצא בסיס. בהחלטתנו מיום י"ב בחשוון התשס"ט (10.11.08), הורינו להביא את עניינם של עותרים 2 ו-3 פעם נוספת בפני וועדת המאוימים. בהחלטת הוועדה מיום 2.4.09 נקבע, כי על בסיס הערכת סיכון עדכנית לא נמצא כי נשקפת סכנה לחייהם של עותרים אלה עקב חשד לשיתוף פעולה עם גורמי הביטחון.

בנסיבות אלה אין בידינו לסייע לעותרים, ולפיכך עתירתם נדחית.

הצו הזמני שאסר על הרחקת העותרים 2 ו-3 - בטל.