החלטה6 עמודיםנכלל בחיפוש

בג"ץ 8927/18 מרדכי ואנונו נ. היועץ המשפטי לממשלה

ניתן ביום

בקצרה

משפט מנהלי · הארכת צווים מנהליים נגד עותרעתירה לבג"ץ נגד החלטת המשיבים להאריך צווים בעניינו של העותר

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט דחה עתירה נגד החלטת המשיבים להאריך צווים מגבילים בעניינו של העותר. נקבע כי ההחלטה התקבלה על יסוד תשתית מעודכנת ששקלה את נסיבות העותר, המידע שברשותו, חלוף הזמן ופגיעה בחירותו. בית המשפט הדגיש את הצורך בהתקדמות מדודה נוכח ההיסטוריה של העותר.

העובדות

העתירה הנדונה היא העשירית לפחות שמבקשת לבקר הוצאת צווים בעניינו של העותר. המשיבים החליטו להאריך את הצווים.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש עילה להתערב בהחלטת המשיבים להאריך את הצווים המגבילים נגד העותר?
  2. 2.האם חלוף הזמן ופגיעת הצווים בחירות העותר מחייבים את ביטול הצווים?

הלכות

  1. 1

    החלטת הרשות להאריך צווים מגבילים נבחנת על יסוד תשתית מעודכנת הכוללת את נסיבות העותר, הערכת המידע ומשקל חלוף הזמן ופגיעה בחירות.

    ״החלטתם להאריך את הצווים נתקבלה על יסוד תשתית מעודכנת,״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    נוכח ההיסטוריה רבת השנים של העותר, יש להמשיך בהתקדמות הדרגתית ומדודה, ולכן הצווים יוותרו על כנם למרות חלוף הזמן.

    ״תולדותיו של העותר מצדיקות זהירות רבה כגון דא, ונוכח ההיסטוריה רבת השנים,״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • עתירה
  • צווים
  • העותר
  • חלוף הזמן
  • מידתיות
  • הליכה מדודה
  • עילה להתערב

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט

גבוה לצדק

בג"ץ 8927/18

לפני:

כבוד השופט נ' הנדל

כבוד השופט ג' קרא

כבוד השופט ע' גרוסקופף

העותר:

מרדכי ואנונו

נ ג ד

המשיבים:

1. היועץ המשפטי לממשלה

2. מפקד פיקוד העורף

3. שר הפנים

עתירה למתן צו על תנאי

תאריך הישיבה:

כ' באדר ב התשע"ט

(27.3.2019)

בשם העותר:

עו"ד אביגדור פלדמן

בשם המשיבים 3-1:

עו"ד ענר הלמן

פסק

דין

השופט ע' גרוסקופף:

עניין

העתירה שלפנינו בבקשת העותר, מר מרדכי ואנונו, כי יבוטלו שני צווים שהוצאו נגדו,

החורגים לטענתו מעיקרון המידתיות. שני הצווים הוצאו לראשונה בשנת 2004, והעתירה

מופנית נגד חידושם ביוני 2018. הצו הראשון הוא צו צמצום והשגחה שנקבע לו לפי תקנות

110-108 לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945 (להלן:

"צו הצמצום וההשגחה"

), אשר חודש על ידי המשיב 2. הצו השני הוא צו איסור

יציאה מן הארץ שנקבע לו לפי תקנה 6 לתקנות שעת חירום (יציאה לחוץ-לארץ),

התש"ח-1948 (להלן:

"צו איסור

היציאה מן הארץ"

), אשר חודש על ידי

המשיב 3.

תמצית העובדות וטענות העותר

1.

העותר

הורשע בשנת 1988 בעבירות חמורות נגד ביטחון

המדינה, אותן ביצע בשנת 1986, זאת משמסר לכלי תקשורת זרים מידע סודי בדבר פעילות

הקריה למחקר גרעיני בישראל. בעקבות הרשעה זו נידון העותר ל-18 שנים של מאסר בפועל,

אותן ריצה במלואן. בתום תקופת מאסרו, בשנת 2004, העריכו גורמי הביטחון המוסמכים כי

העותר ממשיך להוות סכנה ביטחונית למדינת ישראל, ובהתאם לכך הוצאו צווים המגבילים

את פעולותיו. בין צווים אלו, אשר מחודשים מעת לעת בהתאם לצורך, מצויים גם שני

הצווים מושא ערעור זה – צו הצמצום וההשגחה וצו איסור היציאה מן הארץ (להלן יכונו

יחדיו:

"הצווים"

). לעותר נערכו שימועים לפני נציגי המשיבים 2 ו-3 ביחס לחידוש הצווים,

במסגרתם ניתנה לו הזדמנות לטעון בכתב ובעל-פה, אך טענותיו נדחו והצווים חודשו עד

ליום 31.5.2019.

2.

הצווים

מטילים על העותר שורת חובות ומגבלות מנהליות. צו הצמצום וההשגחה מורה, בין היתר,

על חובת עדכון מפקח תחנת משטרה סמוכה 48 שעות לפני החלפת מקום מגורים; איסור

להימצא בקרבת מעברי גבול מסוימים ללא תיאום מראש; הגבלות על קיום קשר עם אזרחים

ותושבים זרים, במסגרתן נאסר עליו לנהל קשרים אלו בכתב או באמצעות האינטרנט, ועוד.

צו איסור היציאה מן הארץ – כשמו כן הוא – צו המגביל את יציאת העותר מגבולות מדינת

ישראל. יצוין כי לאורך השנים העותר הגיש מספר לא מבוטל של עתירות בעניין המגבלות שהוטלו

עליו לאחר שחרורו ממאסר, אך הן לא הביאו לביטולן (לפירוט העתירות ראו בג"ץ

6960/17

ואנונו

נ' היועץ המשפטי לממשלה

, פסקה 1 (14.11.2017) (להלן:

"בג"ץ

6960/17"

)).

3.

העותר

טוען כי הצווים אינם הולמים את ערכי מדינת ישראל ואינם עומדים בתנאי פיסקת ההגבלה

שקבועה בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ובפרט אינם תואמים את תנאי המידתיות.

לטענתו, הצווים פוגעים ברבות מזכויותיו, בהן זכותו לחירות, כבוד, פרטיות, חופש

הביטוי, חופש התנועה ואף חופש הדת. משקל פגיעות אלו מתעצם לדידו ככל שהזמן עובר,

הן משום שתיקופם המתמשך של הצווים כמו מפקיע את אופיים הארעי והם הופכים לצווי

קבע, והן משום שבד בבד קטנה מסוכנותו האפקטיבית לביטחון המדינה. מסוכנות זו קטנה,

לטענתו, משילוב שני טעמים:

ראשית

, מכיוון שהמידע

האצור בראשו אינו בעל פוטנציאל לסיכון ממשי של ביטחון המדינה – עברו עשרות שנים

מאז שהעותר סיים את עבודתו בקריה למחקר גרעיני, וממילא מידע שהתפרסם בשנים

האחרונות ביחס ליכולות הגרעין הנטענות של המדינה מאפיל על המידע לו נחשף בעבר.

שנית

, מכיוון שחל שינוי מהותי ומשמעותי בנסיבותיו האישיות מאז גמר לרצות את

עונשו. לטענתו, שינויים אלו מלמדים כי גם אם יש במידע שברשותו כדי לסכן את ביטחון

המדינה, אין חשש ממשי כי הוא יבחר לפרסמו ולהפיצו.

טענות המשיבים

4.

לעמדת

המשיבים חידוש הצווים הכרחי למען ביטחון המדינה. המשיבים טוענים כי העותר אוצר

בראשו מידע רלוונטי וסודי שטרם פורסם, כאשר הסרת המגבלות מעליו תביא את העותר

לפעול לחשיפת מידע זה ברמת הסתברות של קירבה לוודאות. לצורך ביסוס טענתם מפנים

המשיבים להתבטאויות העותר ולהפרות שביצע ביחס לצווים. בין היתר המשיבים ציינו שני

פוסטים שהעותר כתב ושיתף בחשבון הפייסבוק שלו בשנת 2017, מהם עולה, לדידם, כוונתו

המפורשת לפעול לחשיפת המידע הסודי שהוא מחזיק, באם יוסרו מעליו מגבלות הצווים.

הפוסטים מתווספים להפרות חוזרות ונשנות של הצווים, שאף הביאו להרשעת העותר בשנת

2017 לאחר שקיים קשר עם אזרחים זרים שלא בהתאם למגבלות צו הצמצום וההגבלה, וכן

לשני פסקי הדין האחרונים שניתנו בעניינו בבית משפט זה בהם נפסק, על סמך הפרות של

העותר את המגבלות המוטלות עליו, כי לא בשלה העת לבטל את הצווים (בג"ץ 5113/15

ואנונו נ' היועץ המשפטי

לממשלה

(6.4.2017);

בג"ץ 6960/17

).

הדיון בעתירה

5.

ביום

27.3.2019 קיימנו דיון בעתירה, במסגרתו שמענו את באי כוח הצדדים ואת העותר. בא כוח

העותר תלה את עיקר יהבו על הטענה כי מאחר שהסמכויות לפי תקנות ההגנה אינן נצחיות,

יש מקום לאפשר לעותר, בחלוף 33 שנה, להגשים את

שאיפתו

"

להמשיך את חייו באנונימיות לא

בישראל, לצד אישתו

". העותר מסר כי הוא "

מוכן להתחייב שלא למסור

מידע נוסף ממה שיש לי

", והבהיר כי עמדת המדינה לפיה יש לו

"

יצר

ודחיפה לפרסם

" הייתה נכונה "

לפני 33 שנה ולא עכשיו

". "

יצאתי ופרסמתי

" הוסיף, "

מאז אין לי את היצר הזה

למסור את הפרטים ולפרסם אותם

". ב"כ

המשיבה הבהיר כי מדובר בסיטואציה ייחודית, "

העותר אחד ויחיד

", והסיכון הנשקף ממנו נבחן באופן פרטני על בסיס החומר המתעדכן מדי

שנה. העותר אומנם איננו אומר בריש גלי כי אם יוסרו הצווים יגלה לגורמים בלתי

מורשים את המידע הסודי שברשותו, ואולם מסקנת הרשויות המוסמכות, לאור המידע העדכני

שבידיהם, היא שקיימת סכנה חמורה כי יעשה כן.

6.

לאחר

הדיון במעמד

הצדדים קיימנו, בהסכמת העותר, דיון במעמד צד אחד. במסגרת זו הוצגו לנו שתי חוות

דעת מסווגות: האחת לעניין המידע העדכני הקיים בידי רשויות הביטחון לגבי העותר, אשר

על בסיסו הגיעו למסקנה כי לא ניתן בעת הזו לתת בו אמון; השנייה לעניין המידע הסודי

האצור במוחו של העותר, והסיכון הביטחוני העלול להיגרם מחשיפתו. על בסיס מידע זה,

שמטבע הדברים לא נוכל לחשוף את תוכנו, ניתנת הכרעתנו.

דיון והכרעה

7 .

העותר

טוען כאמור כי המגבלות שהוטלו

עליו במסגרת הצווים פוגעות בו באופן העולה על הנדרש, ולוקות על כן בחוסר מידתיות.

לשיטת העותר, גורם מרכזי המכרסם במידתיות הצווים הוא חלוף הזמן, לו יש לייחס אפקט

כפול; הוא מעצים את כובד המגבלות המוטלות עליו, ובד בבד מקטין את רמת מסוכנותו

לביטחון המדינה. אכן, הגם שנפסק בעבר כי מתקיים איזון מידתי בין הכבדת הצווים על

חיי העותר לבין האינטרס הביטחוני שלצורכו הוצאו (ראו בג"ץ 6358/05

ואנונו נ' אלוף פיקוד העורף יאיר נווה

(12.1.2006), בו נדונו הדברים בהרחבה), יש

בחלוף הזמן כדי להשפיע על סבירות האיזון שנקבע, וראוי לפיכך לשוב ולהידרש לתוקפו

(ראו בג"ץ 4949/14

ואנונו

נ' היועץ המשפטי לממשלה

, פסקה ט (25.1.2015) (להלן:

"בג"ץ 4949/14

"

);

בג"ץ 6960/17

, פסקה 5). זאת בשים לב לנסיבותיו האישיות של העותר, שאינן נותרות

קפואות במקומן מאז יום שחרורו ממאסר בשנת 2004. ואולם, למיטב התרשמותנו גם בעת הזו

אין הצדקה להתערבות שיפוטית בהחלטות הרשויות המוסמכות כי קיימת הצדקה להארכת

הצווים.

8.

בדומה לעתירות קודמות של העותר אשר נידונו בבית משפט זה, גם עתה

שבים המשיבים וטוענים בעד נחיצות הצווים, כשהם מבססים טענה זו על שני אדנים:

ראשית

, עדיין מוחזק בראשו של העותר חומר סודי אשר

פרסומו יפגע בביטחון מדינת ישראל;

שנית

, המידע

הקיים לגבי העותר מלמד כי ככל שיוסרו הצווים הוא עלול ברמת הסתברות גבוהה לגלות

מידע זה לגורמים בלתי מורשים.

9.

לעניין רלוונטיות המידע שברשות העותר לביטחון המדינה, אין מקום

במקרה זה להתערב בקביעות הגופים האמונים על סוגיית ביטחון המידע. אכן חלפו שנים

רבות מהיום בו נחרט בזיכרונו של העותר המידע לו נחשף בעת עבודתו בכור הגרעיני

בדימונה, ואולם לפי החומר שהוצג לנו, והערכות גורמי הביטחון, מידע סודי שטרם פורסם

ברבים עדיין אצור במוחו של העותר. ויובהר, לפי עמדת המשיבים האמונים על תחום

ביטחון המידע, עמדה הנתמכת ומבוססת בחומר הסודי שהוצג לפנינו, המדובר במידע רגיש

מאד, אשר חשיפתו עלולה לגרום לפגיעה של ממש בביטחון המדינה גם כיום.

10.

לעניין המוטיבציה של העותר, הרי המשיבים מעריכים כי בניגוד

להצהרותיו לפנינו, ככל שיוסרו המגבלות המוטלות על העותר במסגרת הצווים, הוא צפוי

לממש, ברמה של קירבה לוודאות, את שאיפתו להביא לידיעת הרבים פרטים שטרם פורסמו

באשר ליכולות הגרעין הנטענות של מדינת ישראל. על כוונה זו למדים העותרים מהתנהלות

העותר, בין היתר פרסומיו ברשתות החברתיות והפרותיו את המגבלות המנהליות המוטלות

עליו. המידע שהוצג לפנינו מבסס אף עמדה זו, ברמה הדרושה להצדקת ההחלטה בעת הנוכחית.

11.

העותר כאמור טוען כי חולל שינוי בהתנהלותו במהלך השנים הרבות

שחלפו מאז שחרורו. שינוי זה מתבטא, בין היתר, בכך שאינו מקיים קשרים עם עיתונאים

ואנשי תקשורת ואינו מתבטא בפלטפורמות אלו, אינו "מקהיל קהילות בענייני

הגרעין" ואינו פועל במסגרת גופים בעלי אג'נדה פוליטית. ואולם, לא שוכנענו כי

יש בדברים אלו של העותר כדי לדחות את הערכת גורמי המקצוע לגביו. על סמך החומר

שהוצג לפנינו, הן בתגובת המשיבים לעתירה והן בדיון שנערך במעמד צד אחד, נראה כי

לעת עתה אין עילה להתערב בשיקול דעתם של המשיבים.

12.

מעבר להרשעה שנושא העותר מינואר 2017, לאחר פגישה שערך עם שני

אזרחים זרים, נחקר העותר בחודש מאי 2017 בנוגע להפרת צו הצמצום וההשגחה, ועל הפרות

נוספות עמדו המשיבים בדיון שנערך לפנינו במעמד צד אחד. הפרות אלו מתווספות להפרות

גלויות של הצווים בעמוד הפייסבוק של העותר, כשבמסגרת שני פוסטים שפרסם התייחס

ליכולות הגרעין של ישראל. בהקשר זה יש לקחת בחשבון שדברי העותר אינם נמדדים לבדם,

אלא נבחנים בשים לב לעברו של העותר ולהערכות המתעדכנות של שירותי הביטחון לגביו.

המשקל שהמשיבים מייחסים להתבטאויותיו נקבע בהתאם.

13.

העותר טוען כי לא ניתן לקבל את טענת המשיבים כי הפר את הצווים,

ככל שלא הוגשו נגדו כתבי אישום בגינם. בנוסף, לדידו, התנהלות המשיבים לאורך השנים

מחייבת את המסקנה לפיה לו היו קיימות ראיות כלשהן נגדו, אזי כתבי אישום היו

מוגשים. לא ניתן לקבל קביעות אלו. הגשת כתב אישום היא החלטה

התלויה במגוון משתנים, ולפיכך הימנעות מלנקוט בהליכים פליליים נגד העותר אינה יכולה ללמד כי בהתנהלותו לא נפל דופי. נראה כי המשיבים שקלו את כלל השיקולים הנדרשים לעניין קביעת המדיניות הנדרשת ביחס לעותר, והחלטתם להאריך את הצווים נתקבלה על יסוד תשתית מעודכנת, הכוללת התייחסות לנסיבות העותר והערכת המידע שברשותו מחד גיסא, וכן את משקלם של חלוף הזמן ופגיעת הצווים בחרות העותר מאידך גיסא.

14.

עתירה זו אינה העתירה הראשונה, כי אם העשירית לפחות, במסגרתה מתבקש בית משפט זה לבקר הוצאת צווים בעניינו של העותר. ביחס לחלוף הזמן, המהווה נדבך משמעותי בטענות העותר, ציין בית המשפט כי משקלו, וכן משקל המגבלות גופן, הולך וגובר. עם זאת, באותה הנשימה ציין בית המשפט כי "תולדותיו של העותר מצדיקות זהירות רבה כגון דא, ונוכח ההיסטוריה רבת השנים, לא רק של עבירות העותר מעיקרא, אלא גם של דרכו לאחר מכן – יפה הליכה מדודה, בלא "תפסת מרובה" " ( בג"ץ 4949/14 , פסקה ט). אין לנו אלא להסכים לדברים נכוחים אלה, ולהסכים להליכה המדודה המתבקשת בעניינו של העותר. התקדמות הדרגתית זו מחייבת, גם עתה, למרות חלוף הזמן, כי הצווים יוותרו על כנם. כל שנוכל להוסיף הוא את המובן מאליו: חזקה על המשיבים כי יוסיפו לשקול עובר לחידוש הצווים בעתיד, ככל שיידרש, את הצורך בהמשך הצרת צעדיו של העותר, וזאת בהתאם לנסיבות העדכניות שיתקיימו במועד קבלת ההחלטה, ובכלל זה ישובו ויבחנו את מידתיות האמצעים הננקטים להגבלת העותר בשים לב לנדרש מעת לעת. כאמור, ביחס לעתירה דנן, השתכנענו כי כך פעלו.

15.

סוף דבר – בהעדר עילה להתערב בהחלטת המשיבים, דין העתירה להידחות. בנסיבות העניין, איננו עושים צו להוצאות.

ניתן

היום, ו' בניסן התשע"ט (11.4.2019).

ש ו פ ט

ש ו פ ט

ש ו פ ט

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצוטט על ידי (4 מסמכים)

  • דנג"ץ 3598/22מרדכי ואנונו נ. ממשלת ישראלהחלטה
  • בג"ץ 5409/21מרדכי ואנונו נ. ממשלת ישראלפסק-דין
  • בג"ץ 6335/20מרדכי ואנונו נ. ממשלת ישראלפסק-דין
  • בג"ץ 5881/19מרדכי ואנונו נ. היועמ"שפסק-דין

הלכות

  1. 1החלטת הרשות להאריך צווים מגבילים נבחנת על יסוד תשתית מעודכנת הכוללת את נסיבות העותר, הערכת המידע ומשקל חלוף הזמן ופגיעה בחירות.
  2. 2נוכח ההיסטוריה רבת השנים של העותר, יש להמשיך בהתקדמות הדרגתית ומדודה, ולכן הצווים יוותרו על כנם למרות חלוף הזמן.