דנג"ץ 3598/22 מרדכי ואנונו נ. ממשלת ישראל

זוהי בקשה לקיים דיון נוסף בפסק דינו של בי ת משפט זה (השופטים

ע' ברון , ג' קרא ו ע' גרוסקופף ) בבג"ץ 5409/21 מיום 11.5.2022 (להלן: פסק הדין ), בו נדחתה עתירת המבקש נגד צו צמצום והשגחה שהטיל עליו המשיב 2, ונגד צו איסור יציאה מהארץ שהטיל עליו המשיב 3.

1.

המבקש עבד כטכנאי בקריה למחקר גרעיני (להלן: הקמ"ג ) במשך כתשע שנים, עד שפוטר מעבודתו בשנת 1985. לאחר סיום עבודתו, בעת ששהה בלונדון, מסר המבקש מידע סודי שאליו נחשף במסגרת עבודתו בקמ"ג לכלי תקשורת זר. בהמשך לכך, המבקש הוחזר ארצה, הועמד לדין ובשנת 1988 הורשע בעבירות חמורות נגד ביטחון המדינה. בעקבות הרשעתו נגזרו על המבקש 18 שנות מאסר.

2.

החל ממועד שחרורו בשנת 2004 הוטלו על המבקש שורה של צווים מנהליים המגבילים את פעילותו היומיומית, שנועדו להפחית את החשש מפני חשיפה חוזרת או נוספת של מידע סודי האצור בזיכרונו. ההגבלות שהוטלו על המבקש עוגנו בצווי צמצום והשגחה מכוח תקנות 110-108 לתקנות ההגנה (שעת-חירום), 1945, שהוצאו על ידי המשיב 2; וצווי איסור יציאה מהארץ מכוח תקנה 6 לתקנות שעת חירום (יציאה לחוץ-לארץ), התש"ח-1948, שהוצאו על ידי המשיב 3. תוקפם של צווים אלו חודש מדי שנה על ידי המשיבים 2 ו-3, תוך שאופי והיקף ההגבלות השתנו מעת לעת. כפי שפורט בפסק הדין, הצווים שהוטלו על המבקש לאורך השנים הועמדו לבחינתו של בית משפט זה פעמים רבות (ראו, למשל: בג"ץ 6335/20 ואנונו נ' ממשלת ישראל (18.1.2021); בג"ץ 5881/19 ואנונו נ' היועץ המשפטי לממשלה (16.12.2019); בג"ץ 8927/18 ואנונו נ' היועץ המשפטי לממשלה (11.4.2019); בג"ץ 6960/17 ואנונו נ' היועץ המשפטי לממשלה (14.11.2017); בג"ץ 5113/15 ואנונו נ' היועץ המשפטי לממשלה (6.4.2017)).

3.

בדומה לעתירות קודמות, העתירה נושא פסק הדין כוונה נגד תוקפם של שני צווים: צו צמצום והשגחה שהטיל עליו המשיב 2, וצו איסור יציאה מהארץ שהטיל עליו המשיב 3. צווים אלו הוצאו בחודש מאי 2021, וההגבלות שהוטלו על המבקש מכוחם, כללו חובת דיווח למשטרה על החלפת מקום מגורים; איסור על הימצאות בקרבת מעברי גבול ללא אישור מראש; איסור על כניסה לאחת מהנציגויות הדיפלומטיות הזרות בישראל ללא אישור מראש; והגבלות שונות על קשרים עם אזרחים ותושבים זרים.

4.

ביום 5.8.2021 הגיש המבקש את העתירה נושא פסק הדין, ובה התבקש בית המשפט להורות על ביטול הצווים. בעתירתו טען המבקש כי הצווים פוגעים קשות בזכויותיו החוקתיות ובפרט בחופש התנועה, חופש הביטוי, חופש הדת והזכות לפרטיות. עוד צוין כי המבקש נישא זה מכבר לאזרחית נורווגית וכי ההגבלות המוטלות עליו מונעות ממנו לחיות לצדה בארץ מולדתה, ואף לבקר אותה ואת משפחתה בארצם. עוצמת הפגיעה בזכויותיו, כך נטען, גוברת עם הזמן, וזאת שעה שהמסוכנות הנשקפת ממנו פוחתת עם השנים. המבקש הוסיף וטען כי חששן של רשויות הביטחון שהסרת ההגבלות החלות עליו תוביל ברמה קרובה לוודאות לפגיעה בביטחון המדינה היא ספקולטיבית ואינה נסמכת על ראיות מוצקות. בהקשר זה טען המבקש כי אין בכוונתו לפעול נגד מדינת ישראל בדרך כלשהי, וכל רצונו הוא לשהות במחיצת רעייתו מחוץ לישראל.

המשיבים, מצדם, טענו כי החשש שמא יחשוף המבקש מידע סודי באופן שעלול לפגוע בצורה קשה בביטחון המדינה עודנו רלוונטי. המשיבים הוסיפו וטענו כי ישנן אינדיקציות שונות לכך שהסרת ההגבלות המוטלות על המבקש תוביל באופן קרוב לוודאי לפגיעה בביטחון המדינה. אינדיקציות אלו, כך צוין, נוגעות בין היתר להפרות קודמות של ההגבלות שהוטלו על המבקש. בשים לב לאמור, המשיבים סברו כי המשך הטלת ההגבלות חיוני לשם שמירה על ביטחון המדינה.

5.

ביום 22.11.2021 התקיים דיון ראשון בעתירת המבקש, במסגרתו התקיים גם דיון במעמד צד אחד עם בא כוח המשיבים ונציגים מטעמם. בית המשפט התרשם כי בשים לב לחלוף השנים יש צורך בהערכת מסוכנות עדכנית לגבי המבקש, והמליץ כי גורם ביטחוני בכיר ייפגש עמו על מנת לגבש הערכת מסוכנות כאמור. בהמשך לכך, הממונה על הביטחון במערכת הביטחון (להלן: המלמ"ב ) וגורמי ביטחון בכירים נוספים פגשו את המבקש ולאחר מכן עדכנו כי הם סבורים שקיימת עדיין הצדקה ביטחונית להטלת ההגבלות עליו. ביום 3.4.2022 קיים בית המשפט דיון נוסף בעתירה ובעקבותיו הוגשה חוות דעת גלויה בעניינו של המבקש שנערכה על ידי המלמ"ב וממנה עלה כי ככל שיוסרו ההגבלות המוטלות על המבקש נשקפת סכנה משמעותית לביטחון המדינה.

המבקש הגיב לאמור בחוות הדעת הגלויה ודחה את המסקנות שנכללו בה, בין היתר, משום שלשיטתו חוות הדעת נשענת על חששות ערטילאיים ואינה מבוססת על המצב העובדתי כהווייתו.

6.

ביום 11.5.2022 ניתן פסק הדין נושא הבקשה דנן, הדוחה את עתירת המבקש (השופטת ע' ברון , בהסכמת השופטים ג' קרא ו ע' גרוסקופף ). בית המשפט ציין כי הוא השתכנע שראש המלמ"ב ניגש לבחינת עניינו של המבקש בלב פתוח ובנפש חפצה, מתוך כוונה כנה לבחון את הצורך בהמשך הטלת ההגבלות עליו. בית המשפט הוסיף וציין כי אורך התקופה שבה מוטלות ההגבלות על המבקש, יש בו כדי להשפיע על האיזון הראוי בין הצרכים הביטחוניים לפגיעה בזכויותיו, ומשכך נדרשת בדיקה עתית של סבירות ההגבלות. עם זאת, לאחר שמיעת טענות הצדדים ועיון בחומרים השונים שהוגשו בהליך, לרבות החומרים הסודיים שהוגשו לעיונו של בית המשפט, הגיע בית המשפט למסקנה כי לא קמה עילה להתערבותו בהחלטות המשיבים.

בית המשפט ציין כי מהחומרים שהוגשו לעיונו עולה שהמבקש עודנו אוצר מידע שהדלפתו עלולה לסכן את ביטחון ישראל. עוד ציין בית המשפט כי הוא שוכנע שקיים קושי לתת אמון במבקש ולאפשר לו לעזוב את הארץ ולהתרחק מאימת הדין הישראלי. עם זאת, בית המשפט הדגיש כי חזקה על גורמי הביטחון שימשיכו לבדוק מעת לעת את נחיצותן של ההגבלות המוטלות על המבקש ולעדכן את עמדתם.

7.

מכאן הבקשה שלפניי, בה טוען המבקש כי יש להורות על קיום דיון נוסף בפסק הדין ולקבוע כי ההגבלות המוטלות עליו מכוח תקנה 6 לתקנות שעת חירום (יציאה לחוץ-לארץ), התש"ח-1948, בטלות.

המבקש טוען כי "הלכת ואנונו", המאפשרת את החזקתו בתחומי המדינה בניגוד לרצונו, עומדת בניגוד לעקרונות היסוד של המשפט הישראלי. בהקשר זה חוזר המבקש על הטענות שהעלה בעתירתו, ובפרט כי אין כל הצדקה מהותית להמשך הטלת ההגבלות עליו, וזאת משאין לו כל כוונה להיאבק במדינת ישראל או לגלות את סודותיה. כמו כן, המבקש מלין על העובדה שצו איסור היציאה מהארץ המוטל עליו מוצא מכוח תקנה 6 לתקנות שעת חירום (יציאה לחוץ-לארץ), התש"ח-1948, ולשיטתו מדובר בתקנה "אנכרוניסטית". בהקשר זה מוסיף המבקש ומציין כי תקנה 6 האמורה היא התקנה האחרונה שנשארה בתוקף מתקנות שעת חירום (יציאה לחוץ-לארץ), התש"ח-1948.

8.

לאחר עיון בפסק הדין ובבקשה לדיון נוסף, באתי לידי מסקנה כי דין הבקשה להידחות. ההחלטה לקיים דיון נוסף בפסק דין של בית משפט זה שמורה למקרים חריגים ונדירים, בהם נפסקה הלכה חדשה העומדת בסתירה להלכה קודמת של בית המשפט העליון, או שמוצדק לקיים דיון נוסף בהלכה שנפסקה "מפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה" (סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984).

עיון בפסק הדין נושא הבקשה מעלה כי לא נקבעה בו הלכה כלשהי, ולמעשה גם המבקש אינו טוען אחרת. ההגבלות שהוטלו על המבקש נבחנות לאורך השנים בהתאם למבחנים הקבועים בדין לעניין התערבות בהחלטותיהן של רשויות המנהל. עניינו של המבקש מצריך שימת-לב מיוחדת, בהינתן הפגיעה בחרויות הפרט הכרוכה בהגבלות המוטלות עליו ובהינתן פרק הזמן הארוך שבו הן מוטלות. פסק הדין נושא הבקשה לא התעלם מכך. הוא בחן את הנושא, דרש בחינה עדכנית ושוכנע כי לעת הזו ההחלטה על המשך ההגבלות מוצדקת. הטענות שמעלה המבקש נוגעות ליישום המבחנים הרלוונטיים לעניין, והן בעיקרן טענות "ערעוריות" שדיון נוסף איננו האכסניה המתאימה לבחינתן (דנג"ץ 2122/22 פרידמן נ' ראש מינהל רפואה במשרד הבריאות , פסקה 13 (7.6.2022)).

9.

אשר על כן, הבקשה נדחית.