דנג"ץ 2122/22גלית פרידמן נ. ראש מינהל רפואה במשרד הבריאות

זוהי בקשה לקיים דיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה (המשנה לנשיאה (בדימוס) נ' הנדל והשופטים ג׳ קרא ו- ע׳ גרוסקופף ) בבג"ץ 3383/20 מיום 24.2.2022 (להלן: פסק הדין ) שבו נדחתה עתירת המבקשת ועותרות נוספות להורות על ביטול המגבלה הקבועה בחוזר מספר 17/2012 של מינהל הרפואה במשרד הבריאות (להלן: חוזר משרד הבריאות או החוזר ) ולפיה רופאים ומיילדים אינם יכולים לקבל נשים ללידות בית מתוכננות מראש במקרים מסוימים המוגדרים כמצבי סיכון.

רקע הדברים

1.

ביום 24.5.2012 פורסם חוזר משרד הבריאות שבו נקבעו הנחיות לרופאים ולמיילדים בעניין קבלת לידות בית וביצוען. החוזר קובע, בין היתר, מי מורשים לעסוק בקבלת לידת בית ומה ההכשרה הנדרשת לצורך כך, ועומד על התנאים ההכרחיים לביצוע לידת בית. תנאים אלו נוגעים, בין השאר, למצב הגופני של היולדת והעובר, לתנאי הבית והמכשור שמצוי בו, למרחק מבית היולדת לבית חולים ועוד. העתירה שבה ניתן פסק-הדין נושא הבקשה שלפניי, התמקדה בסעיף 3 לחוזר אשר קובע התוויות נגד לביצוע לידת בית, ומונה את המקרים שבהם לא יותר לרופאים או למיילדים לקבל לידת בית (להלן: התוויות הנגד ). אחת מהתוויות הנגד היא לידה בניתוח קיסרי בעבר (סעיף 3.4.2 לחוזר).

2.

המבקשת ויתר העותרות בעתירה ילדו בעבר בניתוח קיסרי, ומשכך ההתוויה הקבועה בסעיף 3.4.2 חלה עליהן. לטענתן, סעיף זה פוגע בזכויותיהן החוקתיות וזאת מבלי שיש לכך הסמכה מפורשת בחוק ובאופן בלתי-מידתי. הודגש על ידן כי הן ערות לסיכון הכרוך בלידת בית אך הן מוכנות ליטול על עצמן את הסיכון תוך הקטנתו באמצעות נוכחות רופא בלידה. העתירה נסמכה, בין היתר, על נייר עמדה של המועצה הלאומית לביואתיקה ( נייר עמדה מס' 8: חופש בחירה וזכויות האדם בלידה (2019)), שבו עוגן עקרון "חופש הבחירה בלידה". בנייר העמדה צוין כי "חובות המוסר והאתיקה המקצועית אינן מאפשרות התניית מתן טיפול בהיענות של היולדת לדרישות או להנחיות של המערכת" וכי ההנחיות המקצועיות הקיימות, ובהן ההנחיות של משרד הבריאות, הן המלצות בעלות משקל אך לא הוראות מחייבות. כמו כן לעתירה צורף מכתב מאת רופא מומחה לגניקולוגיה שציין כי הוא מסכים ללוות את העותרות בלידות בית חרף נסיבותיהן הרפואיות, ובלבד שלא יינקטו צעדים משמעתיים נגדו.

3.

המשיבים טענו מצדם כי החוזר משקף את הסטנדרט הרפואי המקצועי הנאות אשר נשען על עמדת גורמי המקצוע; כי לעותרות אין זכות קנויה לקבל שירות רפואי בכל מקום, בכל עת ובכל אופן שבו יחפצו; וכי התוויית הנגד הקבועה בסעיף 3.4.2 מוצדקת ומבוססת על שיקולים רפואיים כבדי משקל. עוד נטען כי עמדת גורמי המקצוע היא שלידה נרתיקית לאחר ניתוח קיסרי עלולה להוביל לסיבוכים ולסיכונים שיצריכו התערבות כירורגית דחופה, ומשכך יש להתיר אותה בבית חולים בלבד. בהקשר זה הובהר על ידי המשיבים כי נוכחות רופא בלידת בית במצבן של העותרות אינה יכולה להקטין או לאיין את הסיכון הכרוך בה.

4.

המשיבה 7, המועצה הלאומית לביואתיקה, הבהירה כי היא פועלת כגוף מייעץ והמלצותיה אינן מחייבות וציינה כי נייר העמדה מס׳ 8 הנזכר לעיל ״מדבר בעד עצמו״.

5.

בפסק הדין מיום 24.2.2022 דחה בית משפט זה (מפי המשנה לנשיאה (בדימוס) נ' הנדל ובהסכמת השופטים ג' קרא ו ע' גרוסקופף ) את העתירה בקבעו כי הסוגיות המועלות בה נדונו והוכרעו בעבר בפסיקה ענפה של בית משפט זה והעתירה דנן אינה מגלה טעם לסטות מפסיקה זו (פסקה 5 לחוות דעתו של המשנה לנשיאה (בדימוס) הנדל ).

6.

בית המשפט דחה את טענת העותרות כי החוזר פוגע בזכויות חוקתיות לטיפול רפואי ולאוטונומיה ללא הסמכה מפורשת בחוק. נקבע כי הליך לידת הבית הוא הליך מתוכנן שאינו עולה בגדר "טיפול במצב חירום" ומשכך סעיף 3(ב) לחוק זכויות החולה, התשנ״ו-1996 (להלן: חוק זכויות החולה ), המעגן את הזכות לטיפול במצב חירום רפואי ללא התנייה, אינו יכול לסייע למבקשת ולעותרות לביסוס טענתן. בית המשפט הוסיף וציין כי ממילא הזכות לטיפול רפואי שלא במצב חירום, אינה משתרעת על קבלת טיפול רפואי באופן המנוגד לחוזרי משרד הבריאות, שכן סעיף 3(א) לחוק זכויות החולה מורה כי ״כל הנזקק לטיפול רפואי זכאי לקבלו

בהתאם לכל דין ובהתאם לתנאים ולהסדרים הנוהגים, מעת לעת, במערכת הבריאות בישראל ״.

7.

טענת העותרות לפגיעה בזכותן לאוטונומיה נדחתה אף היא. נקבע כי אף שהפסיקה הכירה בבחירה של יולדת באשר לאופן הלידה כבחירה הקשורה ברצונה האוטונומי של היולדת (דנג״ץ 5120/18 נשים קוראות ללדת למען חופש בחירה בלידה נ' מדינת ישראל , פסקה 72 לפסק דינה של השופטת ד׳ ברק-ארז (21.7.2021) (להלן: דנג"ץ נשים קוראות ללדת )), אין משמעות הדבר כי כל הגבלה בעיצוב חוויית הלידה של אישה פוגעת בזכות החוקתית לאוטונומיה. עוד נקבע כי הוראת סעיף 3.4.2 לחוזר נושא דיוננו מהווה הנחיה רגולטורית הקובעת סטנדרט ראוי להתנהלותם של גורמי המקצוע בלידת בית, והנחיה מקיפה זו אינה פוגעת בזכות האישה לאוטונומיה אלא מעצבת ומגדרת את האופן שבו היא יכולה לממש את זכותה ללדת בבית בנוכחות איש מקצוע. כמו כן נקבע כי החוזר אינו מטיל מגבלות מוחלטות אלא מתייחס למגבלה החלה במקרים שבהם נשקפת סכנה לנשים הרות ולעובריהן – סיכונים אשר אין הצדדים להליך זה חלוקים לגביהם.

8.

עוד הוסיף בית המשפט כי אפילו היה מקום לקבל את טענת העותרות לפיה החוזר פוגע בזכותן החוקתית לאוטונומיה, לא מדובר בפגיעה בגרעין הזכות ומשכך אין צורך בעמידה דווקנית על דרישת ההסמכה המפורשת וניתן להסתפק במקור הסמכה כללי יותר לפגיעה זו. מכל מקום, נקבע כי פרק ד' לפקודת הרופאים [נוסח חדש], התשל"ז-1976 (להלן: פקודת הרופאים ) מהווה את מקור ההסמכה לסנקציה שניתן להפעיל על רופאים הנוהגים בדרך המנוגדת להוראות משרד הבריאות שהותוו, בין היתר במסגרת החוזר. משכך, בהינתן כי הטלת הסנקציה כלפי הרופאים אשר מפרים את החוזר מקורה בפקודת הרופאים ולא בחוזר עצמו, סבר בית המשפט כי יש מקור הסמכה לפגיעה הנטענת של העותרות בזכותם החוקתית.

9.

לבסוף צוין כי התוויות הנגד מבוססות על עמדה מקצועית בעניין הסיכון הכרוך בלידת בית במצבים מוגדרים ובשים לב לכך שהעותרות אינן חולקות על עמדה מקצועית זו, אין בסיס לטענה כי התוויות הנגד אינן מידתיות.

10.

מכאן הבקשה שלפניי, שבה חוזרת המבקשת על עיקר הטענות שהועלו בעתירה. בעיקרו של דבר, המבקשת טוענת כי פסק הדין מעורר שאלות חוקתיות כבדות משקל והוא מוליך לתוצאה קשה ולא מידתית באשר הוא שולל את חופש הבחירה של היולדת ללדת בביתה "בתחושת ביטחון גדולה יותר, תוך מתן אפשרות לטיפול מיידי ומציל חיים". נטען כי בדנג"ץ נשים קוראות ללדת נקבע כי לידה טבעית אינה מהווה "הליך רפואי" וכי פעולות שמבצע איש מקצוע במסגרת ליווי לידה טבעית, אינן בגדר "טיפול רפואי". לטענתה, קביעות אלו מנוגדות לאמור בפסק הדין שכן לגישתה יש לראות גם ביולדת בסיכון, המבקשת ללדת בביתה, כמי שמבקשת ללדת לידה טבעית. עוד מוסיפה המבקשת כי בדנג"ץ נשים קוראות ללדת נקבע כי אין לשלול את זכותה של יולדת לבחור כיצד ללדת בהיעדר הסמכה מפורשת בחוק. בענייננו, מקור ההסמכה שאליו הפנה בית המשפט הוא תוצר של פרשנות שגויה ומרחיבה יתר על המידה, ובמצב דברים זה יש הצדקה לדון פעם נוספת בפסק הדין – כך המבקשת.

דיון והכרעה

11.

דין הבקשה להידחות. תנאי לקיום דיון נוסף הוא כי בפסק הדין נושא הבקשה נקבעה הלכה חדשה העומדת בסתירה להלכה קודמת של בית המשפט העליון או שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה ראוי לקיים בה דיון נוסף (סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984). עוד נפסק בהקשר זה כי על ההלכה שנפסקה לגלות עצמה על פני הפסק ולהיות ברורה ומפורשת (ראו: דנג"ץ 6679/20 ג'בארין נ' הכנסת , פסקה 10 (26.5.2021)).

תנאים אלו אינם מתקיימים בענייננו.

12.

עיון בבקשה מעלה כי המבקשת לא הצביעה על הלכה כלשהי שנקבעה בפסק הדין, לא כל שכן הלכה ברורה ומפורשת. בפסק הדין יושמו הלכות קיימות אשר חלקן אף נפסקו בעתירות קודמות שהוגשו על-ידי חלק מהעותרות בעתירה דנן (ראו האסמכתאות הנזכרות בפסקה 5 לחוות דעתו של המשנה לנשיאה (בדימוס) הנדל ). יישום הוראות הדין הצריכות לענייננו וההלכות שהוזכרו בפסק הדין, על נסיבותיה הפרטניות של העתירה, הוליך את שופטי ההרכב לקבוע, פה אחד, כי המגבלה החלה על נשים המבקשות ללדת בלידת בית אף שאינן עומדות בתנאי החוזר, מקורה אינו בחוזר אלא נובעת, בעקיפין, מהסנקציה הקבועה בפקודת הרופאים. לסנקציה זו חשופים רופאים ומיילדים שפועלים בניגוד להוראות משרד הבריאות ובכלל זה בניגוד לחוזר בעניין לידות בית. במצב דברים זה, כך נקבע, יש מקור הסמכה לפגיעה הנטענת .

הקביעה כי צמצום האפשרויות של העותרות בבחירת אופן הלידה שלהן אינה מהווה פגיעה בזכות חוקתית, נסמכה אף היא על פסיקה קודמת שיצאה מלפני בית משפט זה – לרבות פסק הדין שניתן בדנג"ץ נשים קוראות ללדת – ועל הוראות הדין שבחוק זכויות החולה. לפיכך, לא מצאתי ממש בטענת המבקשת כי פסק הדין מנוגד לדנג"ץ נשים קוראות ללדת. נהפוך הוא: בית המשפט ביקש לפסוע בתלם ההלכות שניתנו בהקשרים דומים וליישב את קביעותיו, בין היתר, עם דנג"ץ נשים קוראות ללדת (ראו בהקשר זה, פסקה 8 לחוות דעתו של המשנה לנשיאה (בדימוס) הנדל וכן את התייחסותו של השופט ע' גרוסקופף לעניין זה). קביעות אלו אינן עולות כדי הלכה חדשה שהיא, כאמור, תנאי לקיום דיון נוסף.

13.

יתר טענות המבקשת תוקפות את תוצאת פסק הדין ואת האופן שבו יושמו הלכות קיימות. טענות אלה הן טענות "ערעוריות" מובהקות וכבר נפסק לא אחת כי הליך הדיון הנוסף אינו ערעור נוסף (ראו מני רבים: דנג"ץ 5590/21 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול לערעורים בירושלים , פסקה 7 (19.10.2021)).

14.

אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות .