בג"ץ 9015/06 גמאל מחמד פרח טאויל נ. התובע הצבאי

השופט א' רובינשטיין :

א.העותר עצור מינהלית מאז 24.2.05 ומעצרו הוארך מדי פעם ואושר לאחרונה בבית המשפט הצבאי לערעורים באיו"ש ביום 3.10.06, בתוקף עד 18.12.06. הוא הושם במעצר מינהלי מייד לאחר שסיים לרצות עונש מאסר בגין חברות ופעילות בחמאס, והוא נתון איפוא במשמורת מאז אפריל 2002.

ב.(1) בעתירה מופנית תשומת הלב להחלטת שופט בית המשפט הצבאי בקציעות, רס"ן אייל נון, מיום 26.9.06, בה נקבע כי יש אפשרות סבירה להעמדת העותר לדין פלילי, ולכן יש לשחררו מן המעצר המינהלי לשם העמדה לדין. הובהר, עם זאת, "כי בין עניין זה לבין חומרת החומר המודיעיני של העצור אין ולא כלום, שכן החומר הוא חמור ואף חמור ביותר ומצדיק את מעצרו של העצור למלוא התקופה ...". השופט נון התייחס גם להחלטת בית המשפט הצבאי מיום 3.7.06 (השופט רס"ן ליברמן), שנדרש לתשתית ראייתית המתגבשת לכאורה אצל גורמי התביעה. בית המשפט הצבאי לערעורים (אל"מ תירוש) קיבל את ערעור התביעה על החלטת רס"ן נון וקבע כי ניתנה בחוסר סמכות, שכן הפררוגטיבה להעמדה לדין היא של התביעה, וזו בדקה שאין אפשרות להעמדה לדין, וחומרת החומר שכנגד העותר מצדיקה מעצר מינהלי.

(2) נטען בעתירה, כי עדיף בגדרי צדק שיוגש כתב אישום, וכי לא ניתנה לעותר הזדמנות להשיב ל"טיעונים אשר הופנו אליו". בפנינו הוסיף בא כוח העותר וטען, כי שולחו אכן השתתף בבחירות מטעם חמאס, אך אין בכך כדי ללמד על מסוכנותו.

(3) בתשובת המשיב נטען, כי נבחנה האפשרות להעמדה לדין, אך נמצא כי אין דרך מעשית לכך. העותר, כה נאמר, הוא מבכירי החמאס ומראשי מפקדת החמאס בראמאללה, ואם ישוחרר "יוסיף לפעול פעילות צבאית במסגרת החמאס ויסכן באופן חמור ביותר את בטחון המדינה והאזור ואת שלום הציבור". כן הוזכר, כי בעתירה קודמת בעניין העותר (בג"צ 3385/06) שוכנע בית משפט זה (ביום 14.5.06) "כי קיים טעם בטחוני מובהק להמשך מעצרו המינהלי של העותר, ואין כל יסוד להתערבותנו". עוד נאמר, כי בבחינה חוזרת של התיק ביום 22.11.06 נמצא, שאין אפשרות בנסיבות להגשת כתב אישום. באותו יום גם נחקר העותר, אך לא ענה לשאלות החוקר; לכך השיב עו"ד בולוס כי בהודעה (מש/7) אומר העותר לחוקר "שאני לא מתנהג אליו כאדם ושאני שפל, ולכן לא מוכן לענות או להתייחס" (יצוין כי החקירה היתה בחשד השתייכות לחמאס ופעולה מטעמו, לרבות בין כתלי הכלא).

ד.(1) כמבוקש עיינו במעמד צד אחד בחומר החסוי. שוכנענו בהחלט כי המדובר במסוכנות לביטחון האיזור ולביטחון הציבור, ושבהקשר זה אין מקום להתערבותנו בהחלטה בקשר למעצר המינהלי.

(2) עם זאת, בשיג ושיח עם באי כוח המדינה במעמד צד אחד, שבנו והפנינו תשומת הלב לצורך לבדוק שוב האין מקום להעמדה לדין פלילי. מבלי לפגוע באשר נבחן עד כה על-ידי התביעה הצבאית, פשיטא שעדיף, ויש גם חשיבות מבחינת הדין וזכויות, כי ככל הניתן יועמדו אנשים לדין פלילי תחת מעצר מינהלי. אכן, חקירתו של העותר באה רק אתמול – מן הסתם בעקבות פסק דיננו בבג"צ 1546/06 גזאוי נ' מפקד כוחות צה"ל (טרם פורסם) באשר לצורך בחקירות לעצורים מינהליים; אנו יוצאים מן ההנחה כי המקרים בהם החקירה נעשית כעבור תקופת מעצר ארוכה הם, כפי שהוסבר לנו בתיקים אחרים, שריד העבר. אם הטענה היא, וכמובן איננו קובעים דבר לגביה, שהעותר נעלב בצורה מסוימת בחקירה ולכן סירב להיחקר, ניתן לשוב ולחקרו לפי הצורך; על החקירה להיות מהותית ולהידרש לשאלות קונקרטיות שונות; וכאמור, מכל מקום ראוי לשוב ולבדוק את אפשרות ההעמדה לדין פלילי. זאת, מבלי לגרוע מעילת המעצר המינהלי, ששוכנענו לגביה כנטען באשר למעמדו הבכיר של העותר בחמאס.

(2) בכפוף לאמור איננו נעתרים לעתירה.