בג"ץ 9016/01 מדינת ישראל נ. ניקולייבה ילנה ליאוניד

1.נגד המשיבות ניתנו צווי גירוש וכן צווי מעצר עד ליציאתן מישראל או עד גירושן ממנה, בשל שהייה בישראל בלי רשיון ישיבה כדין לפי הוראות חוק הכניסה לישראל, התשי"ב1952- (להלן - "החוק"). בית משפט השלום בחיפה (כבוד סגן הנשיא השופט ר' חרסונסקי), בהחלטתו מיום 31.10.01, הורה לשחררן ל"במעצר בית", כנגד הפקדת ערובה, על מנת שיגורשו במהלך התקופה שקבע. המדינה עררה על ההחלטה לפני בית המשפט המחוזי בחיפה. בית המשפט המחוזי (כבוד סגן הנשיא השופט ש' פינקלמן), בהחלטתו מיום 15.11.01, הורה כי המשיבות תשארנה במעצר עד יום 18.11.01 בשעה 12:00, כדי לאפשר למדינה לגרשן, ואם לא יגורשו ישוחררו לחלופת מעצר, בתנאים שקבע. המדינה עררה על ההחלטה.

2.היום אין חולקים עוד כי לפי סעיף 13יב לחוק, כפי שהוסף בחוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 9), התשס"א2001- (להלן - "החוק המתקן"), הופקדה ה"ביקורת השיפוטית על החלטות בדבר החזקת שוהה שלא כדין במשמורת, לרבות לענין שחרור בערובה - - -" בידי בית דין לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין, שהוקם לפי החוק המתקן (להלן - "בית הדין"). תחילת תוקפו של החוק המתקן היתה ביום 7.11.01, ובסעיף 11(ב) שבו נקבעה הוראת מעבר לפיה דין צו גירוש והחלטה בדבר מעצר שניתנו לפני תחילתו, כדין צו הרחקה וצו משמורת שניתנו על פיו. מכאן, שמיום 7.11.01, היתה סמכות הביקורת השיפוטית נתונה לבית הדין ולא לבית המשפט המחוזי. אכן, ביום שנתן בית משפט השלום את החלטתו - 31.10.01 - היה מוסמך לתיתה, משום שבאותו יום טרם התחיל תוקפו של החוק המתקן. אולם ביום 15.11.01, כאשר נתן בית המשפט המחוזי את החלטתו, לא היה מוסמך לתיתה, אלא היה עליו להפנות את בעלי הדין אל בית הדין. יצוין כי בדיון לפני התברר כי ביום 20.11.01 דן בית הדין בגירושן ובמעצרן של המשיבות, והורה לגרשן בהקדם, בלי לשחררן בערבות.

להחלטתו של בית המשפט המחוזי לא היה, אפוא, תוקף מלכתחילה. בשלב זה עצורות, אפוא, המשיבות כדין מכוח צווי ההרחקה וצווי המשמורת שנתנו לפי החוק המתקן.

3.הערה לענין ייצוגן של המשיבות על ידי עורך דין. בישיבות לפני היו המשיבות מיוצגות, לפי החלטה שנתתי בראשית הדיון, על ידי הסניגוריה הציבורית. לפי חוק הסניגוריה הציבורית, התשנ"ו1995-, מעניקה הסניגוריה הציבורית ייצוג משפטי בהליכים פליליים לזכאים לכך שנמנו בחוק, אך לא למי שננקטו נגדם הליכים לפי החוק המתקן. לענין זה חשיבות גדולה במיוחד במקרים שבהם מדובר בייצוג משפטי לנשים שהיו קורבנות של סחר בנשים. על כך נאמר בענין גירוש ומעצר של עותרת שהיתה קורבן כזה, כי "יש למנוע מצב - - - לפיו לעתים קרובות הסחורות בנשים קובעים מי ייצג אותן בבתי המשפט; יש להבטיח כי זכויותיהן של הנשים - ושל שאר העובדים הזרים - על פי דיני מדינת ישראל לא ישללו מהן" (דברי הנשיא א' ברק בבג"צ 1119/01 אולנה זריצקייה נ' משרד הפנים (טרם פורסם); וכן ראו נ' לבנקרון "ייצוגן המשפטי של קורבנות הסחר בנשים" הסניגור

51 (יוני 2001) 3). סבורני כי הגיעה השעה שרשויות המדינה יתנו דעתן על הצורך להעניק ייצוג משפטי לנשים כאלה וכן לאנשים אחרים הצריכים ייצוג (ראו דברי ברע"א 6180/97 יהודית בן שושן נ' רוברט בן שושן פ"ד נא(5) 375; ומאמרו המאלף של י' רבין "הזכות לייצוג וסיוע משפטי בהליך אזרחי בעקבות רע"א 6180/97 בן שושן נ' בן שושן " המשפט ז (תשס"א) 225). דברים אמורים בכבוד האדם - של כולנו.