בג"ץ 9074/96 אלי שני נ. שמעון ביטון

1.בין המבקש לבין המשיבים התנהלה בוררות. אחרי שנתן הבורר את פסקו הגיש לו המבקש "בקשה לתיקון פסק הבוררות על פי סעיף 22 לחוק הבוררות, תשכ"ח1968-". הבורר נתן החלטה נוספת בענין זה לפיה "אין הבקשה בגדר של תיקון טעות סופר אלא הבהרה". לענין בקשות נוספות קבע הבורר, כי "אלה אינן נכנסות בגדר הסמכות שהוענקה לו כבורר על פי סעיף 22 לחוק הבוררות".

המבקש פנה לבית המשפט המחוזי בבקשה "להורות לכב' הבורר ... להשלים ו/או לתקן ו/או להבהיר את פסק דינו". לחילופין ביקש להאריך לו את המועד להגשת בקשה לביטול הפסק. בית המשפט המחוזי סבר שהיה עליו להגיש בקשה לביטול הפסק או להחזרתו לבורר. מכיון שלא עשה כן דחה את חלקה הראשון של בקשתו. את הבקשה החילופית דחה מן הטעם שלא צורף לבקשה תצהיר לענין הארכת המועד. המבקש ביקש להרשות לו לערער על ההחלטה. המשיבים השיבו על הבקשה.

2.סבורני שהיה על המבקש לפנות לבית המשפט המחוזי בבקשה שכותרתה "בקשה לביטול הפסק" ועתירותיה המיוחדות הן מה שביקש בבקשתו שנדחתה. נראה שזאת המסגרת הדיונית היחידה שתחת כנפיה יכול הוא להביא את מבוקשו לפני בית המשפט (עיין, בין היתר, סעיף 22 לחוק הבוררות תשכ"ח1968-; ע"א 388/81 תימורים - מושב שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ נ' משתלות וייצמן סול כהנא בע"מ , פ"ד לו (4) 253; ע"א 253/84 ספיר נ' ספיר , פ"ד מב (3) 14; ס' אוטולנגי, בוררות - דין ונוהל , עמ' 396).

מכל מקום, כפי שציין בית המשפט המחוזי, יכול המבקש להגיש בבית המשפט המחוזי בקשה לביטול פסק הבוררות בצרוף בקשה להאריך לו את המועד להגשתה שתהא נתמכת בתצהיר (ר' זוסמן, סדרי הדין האזרחי , מהדורה שביעית 1995, עמ' 898).

3.הבקשה לרשות ערעור נדחית.