בג"ץ 9079/06 רמזי אבו סלימאן נ. שר הפנים

השופט ס' ג'ובראן :

עניינה של העתירה שבפנינו הינה בבקשתו של העותר 1 (להלן: העותר ) כי המשיב ינמק מדוע החליט, ביום 20.11.02, לשלול את מעמדה של העותרת 2 (להלן: העותרת ) אשר ניתן לה במסגרת של הליך איחוד משפחות בו החלה בעקבות בקשתו של העותר מיום 14.5.98.

העותר הינו אזרח ישראלי אשר נשא את העותרת, תושבת הרשות הפלסטינית, בשנת 1998. לאחר שהגיש העותר בשמה של העותרת בקשה לאיחוד משפחות, קיבלה היא, ביום 9.1.02, רישיון לישיבה בישראל מסוג א/5 וזאת עד ליום 4.1.02. ביום 20.11.02, נשלחה לעותרים הודעה לפיה בקשתם לאיחוד משפחות מסורבת מטעמים ביטחוניים וכי על העותרת להחזיר את הרישיון שקיבלה. על החלטה זו הגישו העותרים ערר ביום 12.12.02 ופנייתם הועברה למטה מנהל אוכלוסין ולגורמי הביטחון. ביום 8.2.04 נמסרה הודעה לעותרים בה נאמר כי בקשתם סורבה מטעמים ביטחוניים וכי על העותרת לעזוב את הארץ. העותרים פנו פעם נוספת למשיב וקבלו תשובה נוספת, ביום 22.7.04 בה נאמר להם פעם נוספת, כי בקשתם סורבה מטעמים ביטחוניים. העותרים המשיכו לפנות למשיב וקיבלו הודעות בעלות תוכן זהה ביום 18.8.05 וביום 15.5.06. עוד יש לציין, כי מאז ההודעה הראשונה מיום 20.11.02 שוהה העותרת בארץ באופן בלתי חוקי.

העותרים שוללים את עמדת המשיב והעותרת אף מסכימה להיבדק בבדיקת פוליגרף או כל בדיקה אחרת אותה ידרוש המשיב. לטענתם, אחיה של העותרת הינו בעל תעודת זהות ישראלית המתגורר בירושלים והדבר מעיד על כך שאין ממש בקביעתו של המשיב לפיה העותרת מהווה סיכון בטחוני. עוד טוען העותר, כי ההחלטה לבטל את הליך איחוד המשפחות בו החלה העותרת ניתנה לאחר שהעותר ביקר במשרדי המשיב ברמלה והתנהג באופן בוטה.

מנגד, טוען המשיב כי דין העתירה להדחות על הסף מחמת שיהוי היות וההחלטה אשר דחתה את בקשתם לאיחוד משפחות ניתנה לפני כחמש שנים. העובדה שהעותרים המשיכו לפנות אל המשיב לאחר שהלה הבהיר להם יותר מפעם אחת כי בקשתם סורבה מטעמים ביטחוניים אינה מהווה הצדקה לכך שלא הגישו את העתירה לאחר שקיבלו את החלטת המשיב מיום 20.11.02 או למצער לאחר שקיבלו את החלטתו מיום 8.2.04. בנוסף, טוען המשיב כי דין העתירה להדחות אף לגופו של עניין היות ובקשת העותרים לאיחוד משפחות נדחתה בשל התנגדות הגורמים הביטחוניים וזאת לאור קשריה של העותרת עם פעילים צבאיים. לבסוף, העותר מסכים לשקול מחדש את בקשתה של העותרת, במידה ותגיש את בקשתה מחדש וזאת בהתאם לחריג הקבוע בחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), תשס"ג-2003 (להלן: הוראת השעה), המאפשר לאשר בקשה של תושבת האזור להיתר שהייה בישראל כאשר גילה הינו מעל ל-25 שנים.

דין העתירה להידחות על הסף. כפי שעולה מתגובתו לעתירה, מוכן המשיב לשקול בשנית את בקשת העותרים לאיחוד משפחות, במידה ויגישו בקשה מחודשת. העותרים סירבו להצעה זו וטענו כי לאור הוראת השעה, העותרת תקבל מעמד זמני בארץ ולא מעמד של תושב, כפי שהיה לה לפני החלטת המשיב מיום 20.11.02. בענין זה מקובלת עלינו עמדתו של המשיב. עניינה של העותרת נבחן פעמיים על-ידי הגורמים הביטחוניים, אשר הגיעו למסקנה כי אין לאפשר לה להמשיך בהליך איחוד המשפחות בו החלה. בדיקות אלו נערכו עובר להחלטות מיום 20.11.02 ומיום 8.2.04. מאז החלטות אלו, קיבלו העותרים שלוש הודעות נוספות מטעם המשיב בהן נאמר כי ישנם נימוקים ביטחוניים לדחיית הבקשה, אך למרות הודעות אלו לא פנו העותרים לבית משפט זה. כיום, במידה והעותרים מעוניינים כי עניינם ייבדק בשנית, עליהם להגיש בקשה חדשה, היות ולא ניתן לבחון את בקשתם לאור הנתונים משנת 2004, ויש צורך בנתונים עדכניים באשר לנסיבות הביטחוניות אשר הובילו לדחיית הבקשה (ראו למשל בג"ץ 3790/04 מוסא נ' שר הפנים (לא פורסם)).

אשר על כן, העתירה נדחית על הסף. העותרים יגישו תוך 60 יום בקשה מחודשת לאיחוד משפחות, בהתאם להוראת השעה ועד להגשת בקשה זו, לא תורחק העותרת מהארץ.