ע"פ 9094/99 ודים מחמודוב נ. מדינת ישראל

המבקש הורשע בבית-המשפט המחוזי בבאר שבע בביצוע עבירה של אינוס ומעשה סדום בנסיבות של אינוס. בית המשפט המחוזי גזר על המבקש עונש של 12 שנות מאסר, מהן 10 שנים מאסר בפועל והיתרה על תנאי. כן חייב את המשיב לשלם למתלוננת, אשר נפלה קורבן למעשיו, פיצויים בסך 10,000 ש"ח. המבקש ערער על פסק-הדין לבית-משפט זה, ובקשתו בפני היא כי יעוכב ביצוע גזר הדין עד להכרעה בערעורו.

עיון בהכרעת הדין בעניינו של המבקש מעלה כי בעיקרה מבוססת היא על הכרעה בין גרסאותיהם הסותרות של המבקש ושל המתלוננת באשר לאירועים נשוא כתב האישום, והעדפה ברורה של בית-המשפט קמא את גרסתה המפלילה של המתלוננת על פני זו של המבקש. בנסיבות אלה, כאשר הערעור על הכרעת הדין נסוב על תקיפת ממצאיו העובדתיים של בית המשפט קמא והכרעותיו באשר למהימנות עדים, ובעיקר כשמדובר בעבירות חמורות כגון אלה בהן הורשע המבקש, אין לומר כי הונחה תשתית מספקת לחריגה מהכלל לפיו מי שהורשע בדין ונגזר עליו עונשו יחל בריצוי העונש מיד לאחר מתן גזר הדין על-ידי הערכאה הדיונית. על המבקש הושת עונש מאסר של שנים רבות, ואף אם אניח לטובתו - מבלי להביע עמדתי לעניין זה לגופו - כי בית המשפט החמיר עמו במידת העונש, בכל מקרה אין מדובר בעונש מאסר קצר המהווה בדרך כלל נימוק לעיכוב ביצוע גזר הדין עד להכרעה בערעור.

אשר על כן הבקשה נדחית.

המבקש יתייצב לריצוי עונשו במזכירות בית המשפט המחוזי בבאר שבע, ביום9.1.2000 עד לשעה 10:00,.