ע"פ 9094/99 ודים מחמודוב נ. מדינת ישראל

המערער הורשע בעבירות של אינוס ומעשה סדום בנסיבות אינוס ונדון לשתים עשרה שנות מאסר, מתוכן עשר שנים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי. הוא מערער לפנינו על הרשעתו ועל חומרת עונשו.

לאחר ששמענו את טיעוני פרקליטת המערער נחה דעתנו שההרשעה מבוססת היא; ובית המשפט יכול היה לבסס את ממצאיו בין השאר על מהימנותה של המתלוננת, אמרותיו של המערער במשטרה, העימות שבין השניים ועדותו של העד קקון. לפיכך יש לדחות את הערעור על ההרשעה.

אם כי העונש שהושת על המערער אינו קל, הגענו לכלל מסקנה שיש להשאירו על כנו. המעשה בו הורשע המערער בוצע על רקע של איומים ובנסיבות של ניצול המצב בו נמצאה המתלוננת. היה לפני בית המשפט תסקיר קרבן שהצביע על התוצאות הקשות של מעשה המערער על המתלוננת. אנו סבורים שבית המשפט לא חרג ממסגרת הענישה הראויה בהשיתו על המערער עונש מאסר בפועל לתקופה של עשר שנים והוא - חרף הנסיבות עליהן הצביעה הסניגורית המלומדת.

הערעור נדחה.