בג"ץ 91/15 פלוני נ. מתאם פעולות הממשלה בש

1.

לעניין הראש הראשון של העתירות, העוסק בבקשות העותרים להנפיק להם היתרי כניסה ושהייה בישראל, עד אשר תוסר הסכנה הנשקפת להם, לטענתם, בשטחי הרשות הפלשתינית; לאחר ששמענו את טיעוני באי-כוח הצדדים בדיון שנערך לפנינו, קיימנו דיון במעמד צד אחד ובדלתיים סגורות, במהלכו הוצג לנו חומר חסוי בעניינם של העותרים (בהסכמת בא-כוחם), הצגנו לנציגי המשיב ולנציגי משטרת ישראל שאלות וקיבלנו תשובותיהם.

לאחר כל אלה נחה דעתנו כי אין מקום להתערבותנו בהחלטת הוועדה מיום 5.5.2015. הוועדה בחנה את כל טענות העותרים, הסתמכה על החומר שהניחו לפניה העותרים ועל חוות דעת הגורמים המקצועיים והגיעה לכלל מסקנה כי אין בסיס לקביעה כי העותרים מאויימים וכן כי לא הונח לפניה מידע המלמד על סיכון לחייהם בשטחי הרשות הפלשתינית.

אשר על כן, ראש זה של העתירות נדחה. הצווים הארעיים שהוצאו על ידי השופטים ע' פוגלמן (מיום 11.9.2014)

ו ח' מלצר (מיום 6.1.2015), שאסרו על הרחקת העותרים מישראל עד להחלטה אחרת, מבוטלים בזאת.

2.

באשר לראש השני של העתירות, בו נטען כי יש לקבוע מנגנון שיאפשר הגשת פנייה לקצין מאויימים לקבלת סעד זמני באמצעות עורך-דין, מבלי שתידרש התייצבות פיזית של המבקש לפני קצין מאויימים במת"ק, וכן כי יש לקבוע מנגנון להגשת ערר על החלטת קצין המאויימים בטרם יורחק הפונה לשטח בו נשקפת לו סכנה, לטענתו; השתכנענו כי הנוהל הקיים אינו מציב את המבקשים (והעותרים בכלל זה) בפני סכנה ממשית. למדנו מבאי-כוח המשיב כי כל מבקש רשאי להתייצב לפני קצין מאויימים במת"ק שאינו נמצא סמוך למקום מגוריו וכן כי יש מקרים שבהם מתאפשרת הכניסה למת"ק דרך שטח מדינת ישראל. די בשני אלה כדי להצדיק דחיית העתירה ככל שהיא נוגעת לעצם הצורך בהתייצבות מבקש לפני קצין מאויימים באופן פיזי.

באשר לסעד השני שהתבקש (קביעת מנגנון להגשת ערר על החלטת קצין המאויימים בטרם יורחק הפונה לשטח בו נשקפת לו סכנה, לטענתו); נראה כי מתן סעד כזה יגרור אחריו למעשה התרת שהייה בלתי חוקית של מבקשים בשטח מדינת ישראל לאורך זמן, ובטרם הוכרעה שאלת מאויימותם, ועם כך לא ניתן להשלים.

העתירות נדחות איפוא על שני ראשיהן. אין צו להוצאות.