בג"ץ 9151/01 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ. ראש עיריית תל-אביב - יפו,

בפניי בקשות הדדיות להשתת הוצאות בעתירה שבכותרת, לאחר שזו נמחקה לבקשת העותרת.

1.העתירה הופנתה נגד מינויו של המשיב 4 לתפקיד דירקטור בחברה לפיתוח תל אביב יפו, על רקע טענות שונות של העותרת כנגד המשיב 4. טענות אלה לא הגיעו לבירור לעיצומן, והן תלויות ועומדות במסגרת הליך אחר המתנהל בבית המשפט (בג"צ 8501/00), אשר גם בגידרו טרם הוכרע בהן. לאחר הליכים שונים, הודיעו המשיבים 1 ו-2 כי "... ביום 1.7.02 הודיע בא כוחו של מר יעקב אטרקצ'י (המשיב מס' 4), כי בשל רצונו של מרשו למנוע כל פגיעה בפעילותה השוטפת של החברה לפיתוח תל אביב (המשיבה מס' 3), הנגרמת כתוצאה מאי השלמת הרכבתו של הדירקטוריון כל זמן שנמשכים ההליכים בעתירה זו ובבג"צ 8151/01, הרי הוא מוותר על כהונתו בדירקטוריון".

על רקע זה ביקשו המשיבים 1 ו-2 את מחיקת העתירה, והעותרת הסכימה למבוקש. העותרת מבקשת כי יושתו הוצאות על המשיב 4, ובתורו – מבקש המשיב 4 כי יושתו הוצאות על העותרת. אני סבור, כי בנסיבות המתוארות לעיל אין מקום להשתת הוצאות על מי מן הצדדים.

2.אשר להשתת הוצאות על המשיב 4, הרי שהסעדים המבוקשים בעתירה הם כנגד המשיבים 1 – 3 בלבד, והטענה היא שמשיבים אלה ביצעו מינוי שלא כדין. אף אם נכונה טענת העותרת כי עתירתה היתה מוצדקת, אין זה ברור מדוע מופנית הבקשה להשתת הוצאות כלפי המשיב 4 בלבד, ואיני סבור כי יש הצדקה להשבת הוצאות על משיב זה בלבד. יש להעיר, כי משיב זה צורף אך מחמת העובדה שהסעד המבוקש עלול לפגוע בו. במצב זה, ואף כי פעולות המיוחסות למשיב 4 עומדות במרכז העתירה, איני סבור כי יש יסוד מספיק לחיובו של משיב זה בהוצאות ההליך. עוד, יוטעם, כי אין בפניי תשתית המאפשרת לי לקבוע, כי הגשת העתירה אמנם הייתה מוצדקת. אין בפניי גם תשתית המאפשרת לקבוע, כי הגשת העתירה הביאה לקבלת הסעד המהותי המבוקש. גם על רקע זה אני סבור כי לא מתקיימות במקרה זה אמות המידה הקבועות בהלכה הפסוקה לחיוב מי מן המשיבים בהוצאות, ובכלל זה המשיב 4.

אכן, פעולתו של המשיב 4, אשר ויתר על מינויו, ייתרה את הדיון בעתירה. עם זאת, אין בויתור זה בהכרח כדי ללמד על הסכמה לנטען בעתירה, או על הכרה בצידקתה. ההסבר שניתן בהודעת משיבים 1 ו-2 על הויתור היה שונה. גם אם סיבות אחרות עמדו ביסוד פעולתו של משיב 4, אין בידי לקבוע לעניין זה כל ממצא, אשר יכול להוות יסוד לבקשת העותרת לחייב את משיב 4 בהוצאות ההליך.

אוסיף, כי לא ראיתי לנכון לפעול כמוצע בתגובת העותרת (סעיף 12), ולבקש לקבל את טיוטת הבדיקה שנערכה במסגרת בג"צ 8501/00. ההליך בבג"צ 8501/00 תלוי ועומד. איני סבור כי הליך של קביעת הוצאות בעתירה שבכותרת, אשר נמחקה, מהווה מסגרת התייחסות ראויה למחלוקות המריטוריות הנטושות בין הצדדים בהליך אחר. בכלל זה, איני רואה בהליך שבפניי מסגרת נאותה להתייחס לראיות או מסמכים, הנוגעים לבג"צ 8501/00, ומה גם שאלה טרם הוגשו בבג"צ 8501/00 ובית המשפט באותו הליך טרם נדרש אליהם.

3.גם הבקשה הנגדית לחיוב בהוצאות אינה מגלה עילה מספקת. המשיב 4 מבסס את בקשתו על החלטה בבג"צ 703/89, ענת מכבסת קיטור בע"מ נ' משרד הבריאות , תקדין עליון 90(2) 149. עיון בהחלטה האמורה מגלה כי אין היא חלה על המקרה שבפניי. באותה פרשה דובר במשיכה חד צדדית של העתירה על ידי העותרת, לאחר שהגיעה להסדר עם חלק מן המשיבים, ועל רקע זה זכה משיב אחר, אשר לא היה צד לאותו הסדר, בהוצאות משפט שנבעו מכך שהיה עליו להערך לעתירה. הגיונה של ההחלטה היה, שההליך, וההוצאות הכרוכות בו, נכפה על המשיב האחר שם, וכך גם סיומו של אותו הליך בהסדר, אשר מבחינתו היה תכתיב חד צדדי. במצב זה, של העדר שליטה של אותו משיב בהליך, והעדר קביעה כי עמדתו בלתי מוצדקת לגופה, זוכה אותו משיב בהוצאות.

עובדות המקרה שבפניי שונות בתכלית. כאן, חזרת העותרת מן העתירה באה לאחר שהמשיב 4 הודיע כי הוא מוותר על מינוי לדירקטור במשיבה 3. היינו, המדובר בבעל דין אשר פעולתו שלו הביאה לסיום ההליך. סיום ההליך לא היה, אפוא, תכתיב חד צדדי כלפי המשיב 4, אלא תולדה של מהלך בו נקט, אשר שמט את התשתית העובדתית מתחת לסעד שנתבקש. לא אוכל לקבוע מדוע פעל המשיב 4 כפי שפעל. עם זאת, המדובר בפעולה רצונית, אשר תוצאתה – ייתור העתירה בלא צורך לדון בה לגופה – היתה ידועה היטב למשיב 4. יש להניח, כי פעולה זו הייתה כרוכה בהערכת הסיכויים והסיכונים מנקודת מבטו של משיב זה. בין סיכונים וסיכויים אלה, לא היה המשיב 4 רשאי להביא בחשבון פסיקת הוצאות לזכותו, שכן פעולתו שלו מנעה את בירור העתירה לגופה, לרבות את האפשרות כי בסופו של יום לא תתקבל עמדתו. במצב זה, איני רואה מקום לזכות את המשיב 4 בהוצאות.

סופם של דברים, הבקשות ההדדיות לעניין ההוצאות - נדחות.