פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בג"ץ
9161/07
לפני:
כבוד הרשמת ליאת בנמלך
העותרות:
1. אשכולות חברת כוח אדם בע"מ
2. יוניברסל כח אדם בע"מ
3. שלום שמואל
4. אינטר מאן - ניהול ייזום ויעוץ בע"מ
5. היוגב חברה לכ"א וסיעוד בע"מ
6. עוזר לחקלאי בע"מ
נ ג ד
המשיבים:
1. ממשלת ישראל
2. שר התעשיה המסחר והתעסוקה
3. שר הפנים
4. שר החקלאות ופיתוח הכפר
5. מנהל יחידת הסמך לעובדים זרים
6. התאחדות החקלאים בישראל
7. קו לעובד
8. קונק
ורד
המרכז
לחקר קליטת המשפט הבינלאומי בדין הישר
בקשה לפסיקת הוצאות
החלטה
1.
העתירה שבכותרת מוצתה ונמחקה, ונותרה על הפרק סוגיית ההוצאות, אליה התבקשה התייחסות הצדדים, וזו הועברה להכרעתי.
עיון בתיק מלמד כי העותרים 1-5 לא הגישו בקשה מטעמם לעניין ההוצאות, ואילו העותרת 6, אשר הצטרפה כעותרת (ביחד עם העותרות 4 ו-5) ביום 22.1.2009, ושבע מבקשות, אשר הגישו ביום 2.2.2012 בקשה להצטרף כעותרות (ובהחלטה מיום 11.7.2012 נקבע כי אין מניעה לצירוף זה), מבקשות לחייב את המשיבים בהוצאותיהן.
מנגד טוענות המשיבות 7 ו-8 כי יש לחייב את העותרות בהוצאותיהן שלהן.
2.
תחילה לבקשת העותרת 6 ושבע "העותרות המצטרפות" (להלן ביחד: המבקשות ). בעניין זה, ולאחר שעיינתי בכל החומר שבתיק, סבורני כי הדין עם המשיבים 1-5 וכי אין מקום לחייבם (או מי מהמשיבים האחרים) בהוצאות.
העתירה מיצתה עצמה לאחר השלמת התקנתן של תקנות שירות התעסוקה (תשלומים ממבקש עבודה בקשר לתיווך עבודה) (תיקון), תשע"ג-2013 (להלן: התקנות ). עיון בעתירה מלמד כי התקנת תקנות לא היתה מן הסעדים שהתבקשו בגדרה, ואף לא ניתן לומר כי ההסדר שהתקבל במסגרת התקנות מהווה הסדרה של הסעדים שהתבקשו, וגם בפי המבקשות אין טענה כזו (וראו בג"ץ 842/93 אל נסאסרה נ' שר הבינוי והשיכון , פ"ד מח(4) 217 (1994)).
יתרה מזאת. מן ההחלטות אשר ניתנו במסגרת העתירה עולה כי הבקשות לצו ביניים שהוגשו בגדרה נדחו, וההרכב אשר ישב בדין אף ציין מפורשות כי "על פני הדברים איננו רואים מקום להתערב במישור העקרוני של החלפת ההסדר שנהג עד כה... איננו רואים דופי במאמץ להגיע להסדר מפוקח, הוגן ומונע תקלות וניצול, ואין אפוא על הדברים פגם בהסדר העקרוני" (החלטה מיום 23.2.2012, כן ראו סעיף א' להחלטה מיום 11.7.2012). העובדה שבית המשפט ציין בהחלטותיו כי ראוי להחיש את הליך התקנת התקנות, אין בה, כשלעצמה, כדי ללמד על צדקת טענות המבקשות. עוד יצוין כי גם אם בהותרת העתירה תלויה ועומדת היה כדי לקדם במידה מסוימת את הליך התקנת התקנות, הרי שבנסיבות העניין ובשים לב להליך בכללותו ולסעדים אשר התבקשו וההחלטות אשר ניתתנו בגדרו, סבורני כי אין בכך משום הצדקה לחייב את המשיבים בהוצאות.
לבסוף יצוין כי המבקשות טענו בבקשתן כי יש להורות על מחיקת העתירה "בכפוף להחלטה ברורה בעניין הערבויות" וחיוב המשיבים בהוצאותיהן. אלא שבפסק הדין לא נקבע דבר בקשר עם נושא הערבויות, ועל כן גם לגבי נקודה זאת לא ניתן לומר כי התקבל סעד שהתבקש באופן המצדיק חיוב בהוצאות.
אשר על כן לא מצאתי לחייב את המשיבים בהוצאות המבקשות.
3.
אשר לבקשת המשיבות 7 ו-8 לחיוב העותרות בהוצאותיהן. העתירה מיצתה עצמה נוכח שינוי נסיבות למן הנסיבות שחלו במועד הגשת העתירה, קרי התקנת התקנות, והצדדים לא חלקו על כך שנוכח התקנתן אין מקום להותיר את העתירה תלויה ועומדת.
בשונה מן המשיבים 1-5, אשר ביחס אליהם דומה כי ראוי לשקול לחובתם את משך הזמן אשר ארך עד להשלמת התקנתן של התקנות (והם אכן לא עתרו לחיוב העותרות בהוצאותיהם), הרי שלעניין המשיבות 7 ו-8, אשר הגישו תגובות מקדמיות והתייצבו לשני דיונים, לא קם שיקול כזה. בשים לב לכך ולעובדה שטענות העותרות לא התקבלו לגופן, ועל כן אין מקום לקבוע כי היתה להם אחיזה (וכאמור לא ניתן ללמוד על אחיזה כאמור גם על יסוד ההחלטות אשר ניתנו או התקנות אשר הותקנו בסופו של יום), סבורני כי קמה הצדקה לחייב את העותרות בהוצאות המשיבות 7 ו- 8 (ראו והשוו: בג"ץ 703/89 ענת מכבסת קיטור בע"מ נ' משרד הבריאות (12.7.1990); בג"ץ 9465/07 "מסע אחר" בע"מ נ' שר התקשורת (31.5.2009)). עוד יצוין כי העותרות לא הגישו תגובה מטעמן לבקשת המשיבות 7 ו-8 חרף ההזדמנות אשר ניתנה להן לכך (פסק-דינו של כב' השופט רובינשטיין מיום 26.2.2013).
עם זאת בנסיבות העניין מצאתי כי ראוי להעמיד את ההוצאות על שיעור מתון, כך שהעותרות ישלמו לכל אחת מן המשיבות 7 ו-8 הוצאות ושכר-טרחת עורך-דין בסך כולל של 3,000 ש"ח. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן ההחלטה ועד לתשלום בפועל.
ניתנה היום, כ"ב בכסלו תשע"ד (25.11.2013).
ליאת בנמלך
ר ש מ ת