בג"ץ 9465/07 "מסע אחר" בע"מ נ. שר התקשורת

לפניי בקשה מטעם המשיבים לחיוב העותרים בהוצאות.

1.

העותרים, מוציאים לאור של כתבי עת שונים, הגישו את העתירה שבכותרת בעקבות העלאת תעריפים של שירותי הדואר שמספקת חברת דואר ישראל בע"מ, כפי שנקבעו בתקנות הדואר (תשלומים בעד שירותי החברה לפי סעיף 7(א) ו-(ג לחוק), התשס"ח-2007. העתירה, שהוגשה ביום 7.11.2007, נסבה על העלאת התעריפים ביחס לדואר כמותי ממשקל 200 גרם

עד 700 גרם . נטען בה כי בתקנות נעשתה העלאת תעריפים דרסטית ובלתי סבירה, הגורמת נזקים והפסדים לעותרים ופוגעת בתחרות בשוק הדואר בישראל ובעיקרון שירות הדואר האוניברסלי. במסגרת העתירה התבקש גם צו ביניים, לפיו עד להחלטה אחרת יוותר על כנו התעריף שהיה בתוקף עד ליום 31.10.2007 ביחס לדואר כמות ממשקל 200 עד 700 גרם .

2.

בסמוך לאחר הגשת העתירה נדרשו המשיבים להגיש תגובתם לעתירה ולבקשה לצו ביניים תוך 30 יום. משיבים 1 ו-2 הגישו תגובה מפורטת ביום 11.12.2007, בה טענו כי דין העתירה והבקשה לצו ביניים להידחות על הסף ולגופה, בשל העדר עילה להתערבות בית המשפט בתעריפים שנקבעו בתקנות החדשות. לאחר הגשת התגובה המקדמית הגיעו הצדדים להסדר דיוני, לפיו העתירה תיקבע לדיון לפני הרכב והמשיבה 3 תוכל להגיש תגובתה לעתירה עד 30 ימים לפני מועד הדיון. הדיון בעתירה נקבע תחילה ליום 24.9.2008. בקשה להקדמת מועד הדיון מטעם העותרים, שטענו כי הזמן שחלף מאז כניסתם לתוקף של התעריפים החדשים ועד למועד הדיון מסב להם נזקים והפסדים, נדחתה עקב עומסי היומן וסדרי העדיפויות המתחייבים מכך. בהמשך נדחה מועד הדיון ליום 6.4.2009 עקב אילוצי בית המשפט.

3.

ביום 4.3.2009, כחודש לפני מועד הדיון, הגישו העותרים בקשה למחיקת העתירה. בבקשה נטען כי בשל חלוף העיתים ושינויים שחלו בעותרים, מבוקש למחוק את העתירה ללא צו להוצאות. משיבה 3 הסכימה לבקשה. משיבים 1 ו-2 הסכימו למחיקת העתירה, אך עמדו על פסיקת הוצאות לטובתם. לטענתם, כיוון שהעותרים בחרו למחוק את העתירה סמוך למועד הדיון ולא להביא את טענותיהם להכרעת בית המשפט, ולאחר שהמדינה הגישה תגובה מפורטת להודעה, הרי שקיימת חזקה שמלכתחילה לא היה כל צידוק בהגשת העתירה. המשיבים חזרו על עמדתם לפיה העתירה הייתה פגומה מיסודה. הם הוסיפו וציינו כי העותרים לא קיבלו את הסעד שהתבקש בעתירה ואף לא סעד אחר כלשהו, ובחרו למחוק את העתירה משיקוליהם שלהם. המשיבים, כך נטען, נדרשו להשקיע עבודה בהיקף גדול לשם הגשת התגובה המקדמית ומכיון שהעותרים ביקשו גם צו ביניים, נדרשה תגובה מקדמית מפורטת על מנת שלפני בית המשפט תהיה התמונה המלאה עובר להחלטה בבקשה לצו ביניים.

4.

העותרים, בתגובה לכך, טענו כי בחודשים שחלפו מאז הגשת העתירה, העלאת תעריפי הדואר הביאה לשינויים אצל העותרים. נטען כי העותרים 7 ו-8 הפסיקו את פעילותם, עותרת 2 הפסיקה הוצאות מגזינים מודפסים והעותרות 1 ו-5 מכרו את המגזינים שלהם בנזיד עדשים לגוף אחר שבלע לתוכו את פעילותם. החברה הרוכשת נקלעה בעצמה לקשיים כלכליים ונמצאת כיום בהליכי פירוק. לדברי העותרים, רק העותרים 3, 4 ו-6 נותרו פעילים כיום, כאשר העותרים 3 ו-6 מוציאים לאור מגזינים כבדים ואינם עושים שימוש בשירותי דואר ישראל והעותרת 4 מוציאה מגזין קל משקל שמחיריו הוזלו בתעריפים החדשים המעוותים נשוא העתירה. לכן גם עותרים אלה איבדו, כך נטען, עניין בעתירה. העותרים שבו והדגישו כי הבקשה למחיקת העתירה אינה נובעת מכך שהעתירה הייתה מיותרת אלא משום השינויים שחלו בעותרים, שחדלו לפעול בתחום המגזינים, בין היתר עקב הבעיות שצוינו בעתירה. העותרים סבורים כי בנסיבות אלה אין הצדקה לחייבם בהוצאות לטובת המדינה.

5.

לאחר עיון בעמדות הצדדים ובחומר המצוי בתיק, באתי לכלל מסקנה כי יש לחייב את העותרים בהוצאות המשיבים 1 ו-2. ככלל, מקום בו נמחק הליך על ידי מגישו בטרם התברר והוכרע לגופו, ישא מגיש ההליך בהוצאות להן גרם לבעל הדין שכנגד. בעל דין היוזם הליך כלפי יריבו, תוך גרירתו להוצאות, חייב להניח כי אם הוא חוזר בו מן ההליך שנקט, יעמוד יריבו על ההוצאות שנגרמו לו. יישומו של העיקרון נבחן בכל מקרה לפי נסיבותיו, בין היתר, בשים לב לשאלה מדוע חזר בו יוזם ההליך מההליך שהגיש. הכללים בעניין פסיקת הוצאות חלים הן כאשר יוזם ההליך מבקש הוצאות והן כאשר הדרישה באה מכיוונו של בעל הדין שכנגד. שאלת החיוב בהוצאות נקבעת תוך בחינת הצידוק שבהגשת העתירה מלכתחילה והסעד שקיבל העותר בפועל (ראו, בג"ץ 7944/04 לוכסנבורג תרופות בע"מ נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 5.1.2005); בג"ץ 703/89 ענת מכבסת קיטור בע"מ נ' משרד הבריאות (לא פורסם, 12.7.1990)). כאשר יוזם ההליך מבקש למחקו ללא קבלת הסעד המבוקש, על פני הדברים, יש בכך כדי להצביע על כך שהגשת ההליך לא הייתה מוצדקת מלכתחילה. מדובר, עם זאת, בהנחה הניתנת לסתירה, כאשר הנטל לעשות כן מוטל על יוזם ההליך (ראו, בש"א 8396/06 בנק הפועלים בע"מ נ' ארטיפו בע"מ (לא פורסם, 13.2.2007); ע"א 11788/05 סגל נ' בן ארצי (לא פורסם, 8.11.2006)).

6.

במקרה שלפניי, אין חולק כי העותרים לא קיבלו כל סעד בעקבות הגשת העתירה. הטעמים שעומדים לדברי העותרים ביסוד מחיקת העתירה, גם אם יש בהם כדי להבהיר את הנסיבות שהובילו למחיקה, אינם משכנעים בכך שהגשת העתירה הייתה מוצדקת מלכתחילה. גם בהנחה שחזרתם של העותרים מן ההליך אינם נעוצה בכך שהם סבורים כי אינו מבוסס, לא מצאתי שראוי לפטור אותם מתשלום הוצאות למשיבים. ככלל, במצב בו אין הכרעה שיפוטית הקובעת את צידקת הגשת ההליך, ראוי כי בעל הדין שגרם להוצאות הוא שישא בהן (ראו ע"א 5825/03 סירט נ' כהן (לא פורסם, 21.12.2003)). במקרה שלפני טענות העותרים לא באו לכלל בירור ודיון ואין כל יסוד לקבוע כי יש להן אחיזה וכי היו מוצדקות. בנסיבות האלה, כאשר ההליך נמחק באורח חד צדדי ללא בירור לגופו, גם אם המחיקה נובעת משינוי בנסיבות, על העותרים לשאת בחסרון הכיס שנגרם למשיבים עקב פתיחת ההליך המשפטי, תוך גרירתם להוצאות. בהקשר זה יש לתת את הדעת לכך שהעותרים עמדו על קיום ההליך זמן ממושך, במשך כשנה ומחצה, והתנהלותם העמידה את המשיבים על הצורך להגיש תגובה מפורטת כבר בסמוך להגשת העתירה. בקשת המחיקה הוגשה רק כחודש לפני מועד הדיון. יוער כי נוכח האמור בדבר אופי פעילותם של העותרים 3, 4 ו-6, שאין לו רלוונטיות לעתירה, כלל לא ברור מדוע מלכתחילה נטלו חלק בהגשתה. בשים לב לכלל נסיבות העניין, לשלב בו נמחק ההליך ולטעם ביסוד המחיקה, וכן לגובה ההוצאות אשר מקובל לפסוק בסוג זה של הליכים, העותרים יחויבו בתשלום הוצאות לטובת משיבים 1 ו-2 בסכום של 10,000 ש"ח. סכום זה ישא הפרשי ריבית והצמדה מעת המצאת החלטה זו ועד ליום התשלום בפועל.