בג"ץ 6139/16 נטו מלינדה סחר בע"מ נ. הוועדה לחלוקת מכסות לייבוא בפטור ממכס

1.

העתירה נמחקה לבקשת העותרת, ונותרה להכרעה בקשת המשיבות 3-4 ו-6 (להלן: המשיבות ) לחייבה בהוצאותיהן.

בקשת המשיבות הוגשה במסגרת תגובתן לבקשת העותרת למחיקת העתירה. בקשה זו למחיקת העתירה הוגשה כשבועיים לפני המועד שהיה קבוע לדיון בעתירה, בה עתרה העותרת בעיקרו של דבר לביטול החלטת המשיבה 1 בדבר חלוקת מכסות לייבוא בשר טרי פטור ממכס למחצית השניה של שנת 2016. בבקשה צוין כי המשיבה 1 הורתה על חלוקת יתרה בלתי מנוצלת של ייבוא בשר, ונוכח ההקצאה שניתנה לה במסגרת זו החליטה היא למחוק את העתירה.

המשיבות עמדו בתגובותיהן, בין היתר, על כך שהגישו תגובות לבקשה לצו ביניים (בקשה שנדחתה) ועל כך שהבקשה למחיקת עתירה הוגשה יום אחד לפני המועד שנקבע להגשת התגובות המקדמיות לעתירה (כך שאלו כבר הוכנו). עוד טוענות המשיבות כי בהקצאה שניתנה לעותרת לאחר הגשת העתירה אין כדי לענות, ולוּ בקירוב, על טענותיה במסגרת העתירה, כי העתירה לא גילתה כל עילה להתערבות (וזהו לטענתן הטעם האמיתי לחזרתה של העותרת מן העתירה), וכי התנהלותה זו גרמה להן לחסרון כיס.

במענה לכך טוענת העותרת כי יש ליתן משקל לכך שבקשתה לצו ביניים נדחתה בין היתר בשל האפשרות שתינתן הקצאה נוספת, מה שנעשה בפועל. באותה הקצאה, כך נטען, היה כדי להוביל ליעד המרכזי של העתירה ולפיכך ייתר הוא אותה. עוד טוענת העותרת כי המשיבות התנהלו בחוסר ניקיון כפיים, וגם לכך יש ליתן משקל.

2.

לאחר שעיינתי בכל החומר שבתיק ושקלתי בדבר החלטתי לחייב את העותרת בהוצאות המשיבות, אם כי בשיעור מתון יחסית.

בפסיקה נקבע לא אחת כי "בעל דין המגיש הליך כלפי יריבו צריך וחייב להניח שאותו יריב יזדקק לשירותים משפטיים כדי לעמוד על זכויותיו. כפועל יוצא מכך חייב בעל דין להניח כי אם הוא חוזר בו מן ההליך שנקט, יעמוד יריבו על חיובו בהוצאות שנגרמו לו. עם זאת, לעתים - ובמיוחד בהליכי בג"צ - חוזר בו בעל דין מעתירתו לאחר שזכה בסעד המבקש על ידו, או בחלקו, ובמקרה זה שאלת החיוב בהוצאות נקבעת, בנסיבות כל עניין, תוך בחינת הצידוק שבהגשת העתירה מלכתחילה והסעד שקיבל העותר בפועל" (בג"ץ 703/89 ענת מכבסת קיטור בע"מ נ' משרד הבריאות 12.7.1990) (להלן: עניין ענת מכבסת קיטור )). עוד הודגש בפסיקה כי "ככלל, במצב בו אין הכרעה שיפוטית הקובעת את צידקת הגשת ההליך, ראוי כי בעל הדין שגרם להוצאות הוא שישא בהן" (בג"ץ 9465/07 "מסע אחר" בע"מ נ' שר התקשורת , פסקה 6 (31.5.2009)).

במקרה דנן העותרת לא קיבלה את הסעדים הקונקרטיים להם עתרה, סעדים שעניינם בביטול החלטה שקיבלה המשיבה 1, והטעם למחיקת העתירה נעוץ בפתרון אלטרנטיבי שניתן לה בידי המשיבה 1 אשר היה בו כדי לספקה. נימוקה זה של העותרת נותן הסבר להחלטתה לחזור בה מן העתירה, אך אין בו כדי ללמד על צדקת טענותיה בעתירה גופה, והיות וכאמור הסעד הקונקרטי לו עתרה לא ניתן לה לא מתקיימת בענייננו ההנחה לפיה מתן הסעד מלמד על צדקת העתירה. בנסיבות אלו ובהיעדר הכרעה שיפוטית בעתירה גופה אין בידי לקבוע על יסוד החומר שלפניי כי הגשת העתירה היתה מוצדקת (ויודגש כי המשיבים 1-2 טענו בתגובתם לבקשה לצו ביניים כי סיכויי העתירה נמוכים). עוד אוסיף כי העובדה שהעותרת באה אל סיפוקה כתוצאה מהחלטה מאוחרת-נפרדת של המשיבה 1 וההסכמה בין העותרת לבין המדינה בדבר היעדר חיוב בהוצאות ביחסים ביניהן אינה נוגעת לטענות שהועלו בעתירה ביחס למשיבות (השוו עניין ענת מכבסת קיטור ), ויוזכר כי אלו צורפו כמשיבות לעתירה על ידי העותרת, כמי שעשויות היו להיפגע ממתן הסעד (השוו בג"ץ 2425/09 ביתן ספרק-סחר (1980) בע"מ נ' שר התחבורה והבטיחות בדרכים , פסקה 6 (20.12.2009)). אף בעובדה שבדחיית הבקשה למתן צו ביניים נלקחה בחשבון גם האפשרות שהקצאה מאוחרת תוביל לחזרת העותרת מן העתירה או בעובדה שנקבע בעתירה דיון דחוף אין לטעמי, כשלעצמן, כדי להוביל למסקנת העותרת כי אין לחייבה בהוצאות.

בנסיבות אלו בכללותן סבורה אני כי נכון יהיה לחייב את העותרת בהוצאות המשיבות, אשר הגישו תגובה לבקשה לצו ביניים ואף נערכו להגשת תגובה מקדמית לעתירה (אותה היה עליהן להגיש יום לאחר מועד הגשת הבקשה למחיקת העתירה). יחד עם זאת לעניין שיעור ההוצאות יש ליתן משקל לפרק הזמן הקצר יחסית בו היתה העתירה תלויה ועומדת, לכך שלא נדרשה בה הכרעה ואף לכך שחזרת העותרת מן העתירה נבעה מהתפתחות מאוחרת, ולאחר איזון בין כל השיקולים הרלבנטיים מצאתי לחייב את העותרת בשכר טרחת עורך דין ובהוצאות בסכום כולל של 6,000 ש"ח למשיבות 3-4, ובסכום זהה למשיבה 6. לצד זאת תושב לעותרת האגרה, בניכוי הסכום הקבוע בפרט 33 לתוספת לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז- 2007.